לפי סמית', עושר מוביל לאושר. כלכלה טובה וצומחת מגדילה את כמות המוצרים ואת היכולת של האנשים להשתמש בהם וכך נוצרת רווחה. מכאן כי התיאוריה מבוססת על הגישה התועלתנית לפיה מה שמוסרי הוא מה שמביא למקסום האושר המצרפי. לפי "היד הנעלמה" לכל פרט יש אינטרס תועלתני להגדיל את הונו, ולכן בהיעדר התערבות חיצונית נגיע לאיזון שממקסם את רווחי כל האנשים ומכאן את אושרם. הביקורת על כך היא "בעיית החלוקה", לפיה חלוקת העושר שגדל אינה צודקת שכן העושר מרוכז בידי מעטים ולא מתפלג לפי הצרכים השונים בחברה, ולכן האושר לא ממוקסם בחברה. בקורונה, הביקורת עשויה להתעצם, שכן עסקים רבים נכנסו לקשיים כלכליים. אם ננהג לפי היד הנעלמה, הממשלה לא תעזור להם, וחלוקת העושר תהיה עוד פחות צודקת.
