המערך הסוציאלי הפנה את מירב משאביו לעדה המזרחית, דבר הגרם ל"מטפלים" "ומטופלים" וחידד את השוני התרבותי לשוני בהקשר של “נזקקות”.
עם כן, דפוס היקלטותם של העולים הוא אשר הביא את מרבית המזרחים לפועלים, ואת מרבית האשכנזים לבני המעמד המועדף.
המסורת היהודית שדוגלת במשפט "כול ישראל ערבים זה לזה" באה לידי ביטוי בדאגה, בעיקר לתעסוקה לעולים. המדינה תרזים כספים ליזמים ותיקים ואשכנזים לרוב, על מנת שיקימו מפעלים, בהם יוכלו המזרחים לעבוד. משפחת היזם תירש את המפעל דור לאחר דור, מצבם הכלכלי יאפשר להם לרכוש השכלה ולא כמו הפועל במפעל אשר לא יוכל להרשות לבנו השכלה וגם לא עתיד שונה משלו.
ניתן לבחין שמטרתם העוסקים בדבר לא הייתה ליצור מעמדות, או להביא להפליה עדתית, אלא לתת הזדמנות שווה לכל עולה לקחת חלק בבניית החזון הציוני.
שינוי במעמדת של המזרחים יבוא משינוי המבנה החברתי. מכך שיפתחו מקומות תעסוקה נוספים או מעמדות גבוהים נוספים שאותם ימלאו המזרחים. אך, בראש ובראשונה יש להשתחרר מכבלי המיתוס האידיאולוגי של מודרניזציה מערבית.
