דמוקרטיה מוצלחת היא כזו בה אזרחים משתתפים באופן פעיל בפוליטיקה. לעומת זאת, דמוקרטיה היא חלשה כאשר האזרח פסיבי ואינו מעורה בשלטון. המעורבות של האזרחים על בסיס ההיגיון היא חשובה מאוד בדמוקרטיה טובה. כך, למשל, כאשר הם מחליטים כיצד להצביע, הם מקבלים החלטה מושכלת המבוססת על הערכה של חלופות ראויות. אך רק לעתים רחוקות מתנהגים אזרחים על פי הדגם הזה, כיוון שבדרך כלל הם חסרים מידע והתרבות הפוליטית היא מעורבת ומתונה יותר, עם שילוב של שלושת הסוגים: פרוכיאלית, נתינית ומשתתפת (אלמונד, ורבה, 1998, עמ' 192). עם זאת, במערכת הפוליטית של ישראל, נדמה כי אנו נמצאים כיום במצב מסוכן וקיצוני יותר. אין ספק, כי חוסר השקיפות הפוליטית מצד השלטון ובייחוד ראש הממשלה, יחד עם כמות השקרים והסודות אשר נחשפת בשנים האחרונות, אינם תורמים להחלטה מושכלת והגיונית של האזרחים בבואם לבחור את מקבלי ההחלטות. רובם הפכו לפסיביים, ולכך מתלווה התחושה כי אין חלופה ראויה אחרת לשלטונו של נתניהו, מצב נתון של חוסר ברירה, עם שלטון נוכחי אשר נתפס כרע במיעוטו.
מערכת פוליטית דמוקרטית זקוקה לתערובת של ניגודים, "פערים מאוזנים", על מנת לתפקד כראוי. מצד אחד, ממשלה צריכה להיות בעלת עוצמה ומנהיגות ולדעת לקבל החלטות, אך מצד שני, עליה להיות אחראית כלפי אזרחיה. על האליטה השולטת להיענות לרצונות ולדרישות של האזרחים, כלומר לשמור על איזון בין עוצמה שלטונית לבין היענות שלטונית (אלמונד, ורבה, עמ' 194). מערכת בחירות, אשר מעניקה את העוצמה לאליטה מסוימת לתקופת זמן מוגבלת, יכולה לדאוג לאיזון הנחוץ בין עוצמה להיענות: האליטה אמנם צוברת עוצמה, אך זו מוגבלת בשל הבחירות התקופתיות וכן בשל העובדה שקיימת אליטה מתחרה אשר יכולה גם לזכות בשלטון (אלמונד, ורבה, עמ' 195).
העובדה שנתניהו עומד ברשות הממשלה כבר תקופה ארוכה למדי מחזקת מאוד את סמכותו: הוא גם טיפוס עם אישיות כריזמטית, גם פועל מתוקף חוק, וגם על בסיס מסורתי, כאשר רוב העם כבר התרגל אליו ואינו רואה חלופה אחרת לשלטונו. בתור שכזה, הוא צובר ומרכז בידיו עוצמה רבה, בה הוא משתמש כראות עיניו ולא תמיד לפי האינטרס הציבורי הכללי. לא מתקיים איזון בין העוצמה השלטונית לבין ההיענות השלטונית, כאשר ללא ספק הדמוקרטיה בישראל הפכה לסוג של אוליגרכיה, בה שולט מיעוט מיוחס המקורב לראש הממשלה, ונוצרת תחושה בקרב הציבור של אווירה עסקנית, אשר דואגת להיטיב עם אותו מיעוט ופחות עם העם. הפרצות הקיימות למעשי השחיתות מתאפשרות בשל ריכוז העוצמה הרבה בידי ראש הממשלה והמיעוט המיוחס המקורב לו.
