"בשנה השלישית שנת המעשר" (פסוק 12) – הביטוי "שנת המעשר" הוא ביטוי בעייתי מכיוון שבכל שנה היו מפרישים מעשר (מלבד בשנת שמיטה) ולאו דווקא בשנה השלישית.
רש"י מפרש את הביטוי "שנת מעשר" כשנה שבה היו נוהגים לעשר רק מעשר אחד במקום שני מעשרות כבשנתיים שקדמו. כלומר. בשנה הראשונה (שנספרת לאחר שנת השמיטה) היו נותנים מעשר ראשון (ללוי) ושני (האיכר אוכל זאת בעצמו בבית המקדש) וכך גם בשנה השנייה. רק בשנה השלישית נתן האיכר מעשר אחד (לעניים) לכן "שנת המעשר" כביטוי למעשר יחיד.
היו חוקרים שטענו כי ביטוי זה הוא שריד לתקופה בה הופרשו המעשרות אחת לשלוש שנים, אולם אין עדות למנהג זה.
הופמן מפרש זאת לפי נקודת ראותו של האיכר שבפועל תורם את כל המעשר לעניים רק בשנה השלישית בעוד בשנה הראשונה והשנייה המעשר השני נשאר ברשותו והוא אוכלו בבית המקדש, או לחילופין לפי נקודת ראותם של העניים שמקבלים את המעשר רק בשנה השלישית.
טיגאי טוען כי "לפני ה' אלוהיך" (דברים כו, פסוק 13) אינו מתייחס דווקא למקום המקדש הבלעדי לצורך עריכת טקס הווידוי והמעשר (למרות שזה מה שמבינים ככלל) והוא מסביר זאת בחסר המילים "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם".
