באופן כללי ביקש אלכסנדר ליצור סוג של עולם חדש, עולם של שילוב תרבותי ושל מדינה שלא הייתה כמהו אשר מחברת מזרח ומערב. אפשר לחשוב שחזון זה נובע מהיחס השוויוני של אלכסנדר לעמי המזרח. אבל גם אפשר לחשוב על כך שאלכסנדר חשב שזו ההתפתחות הנכונה של העולם וכדי לקדם התפתחות זו הוא היה הזקוק לתמיכת השליטים במזרח. מכאן שאפשר לשלב שיקולים מדיניים המקדמים את חזונו של אלכסנדר בתוך יחסו החיובי לעמי המזרח.
ניתן גם לחשוב על היחס למזרח גם כנובע משיקולים מידניים "קטנים יותר". ככל שליט אלכסנדר נאלץ להתמודד עם יריבים פוליטיים והתנגדות מבית. חלק מהתנגדות נבע וודאי מהחזון הרדיקאלי שביקש לממש, אבל חלק היה כנראה קשור לתהליך התמידי התנגדות לשלטון ע"י אלו רוצים אותו לעצמם. בעקבות יצירת הקשר עם עמי המזרח הוא ביסס לעצמו בריתות פוליטיות שיכולו להפוך אותו לפחות תלוי בפוליטיקה המקדונית מצד אחד ומצד שני מנעו חיכוכים פוליטיים עם עמי המזרח שכב. גם הצבא הלך והפך להיות מורכב מפרסים רבים ששולבו עם הכוחות. כך שנוצר צבא חדש הנאמן קודם כל לאלכסנדר ולא לגנרליים המקדונים ולאינטרסים הפוליטיים והמדינאים שלהם.
