בקטע מ "אהבה זה כואב" מוצג פרדוקס של תפיסת היהודי את עצמו כיהודי לבין התפיסה שלו כלפי ערבים. בקטע הזה מוצגת משפחה יהודית, שהמקור של חבריה הוא ממדינות ערב. ברקע של הסרט ישנו שידור בטלוויזיה המודיע על קיום פיגוע, ובאותו זמן מתנהלת שיחה בין בני המשפחה לגבי הערבים. מושג מובהק ובולט שעולה מתוך הסרט, הוא המעמד האתני של האזרחים הערביים, ואיך האזרחים היהודיים חושבים אודותיהם, ומגדירים את עצמם. התכונות של האזרחים הערביים כפי שהם נתפסות בעיני האזרחים היהודיים הם: פרימיטיביים, שקרנים, בוגדים ואכזריים, וכי צריך להימנע מלהתייחס אליהם. מצד אחר, רואים את עמדתה של אשתו של אחד מבני המשפחה, שמתערבת בתוך השיחה של בני המשפחה ומסתייגת לדבריהם, כיוון שלטענתה כל בני המשפחה הינם במקור ערביים, ואת התכונות שהם משליכים נגד ערביים, הם גם שייכות להם.
בקטע הזה, מוצגים שני נושאים, האחד תפיסת האזרח היהודי את עצמו ואת האחר- הערבי, מעמדו והשתייכותו האתנית. בנושא הזה, רואים איך היהודי שבמקור הוא בא ממדינות ערב, הוא מכחיש את שורשיו ואף הוא מתנתק מהן ומסרב להיות מתויג כאזרח יהודי- ערבי. דבר זה בא לידי ביטוי בתכונות שבני המשפחה משליכים נגד ערבים. המקור של התפיסה הזו, הוא המעמד החלש והסטראוטיפי שהאזרח הערבי מתויג בו והתפיסה כלפיהם, אזרחות והזדהות עם דמות האזרח היהודי. בנושא השני שעולה מהסרט, רואים סוגים שונים של גבריות ונשיות במשפחה, כך שמוצג הדמיון הקיים בין האבא והבן שלו המשתתפים בשיחה בחלק הראשון, וההבדל ביניהם לבין הבן השני שלהם, שנחשב לדמות חלשה, מודרנית ופחות גברית, דבר שעולה מתוך התגובה הלא חריפה שלו לדברי אשתו וההסתייגויות שלה נגד המשפחה, הוא לא נענה לבקשת אמו להוציא את אשתו מהבית, והוא אף קורא לא "נשמה".
