לפי השיר של היינריך היינה, אשר פורסם ב-1822, בספר שיריו הראשון ותורגם לשפות רבות, ניתן לראות את התרגום הפופולארי ביותר לאנגלית של ג'יימס תומסון אשר הוכר כמתרגם איכותי,ודאג להביא לביטוי מדויק של משמעות השיר, בצורה הדומה למקור. למרות מקוריותו של התרגום היבט אחד ומשמעותי של השיר לא הועבר בצורה נכונה, מאחר והייתה התעלמות למשמעות דקדוקית מסוימת של השפה הגרמנית, אשר שינתה את כל "הבסיס האלגורי" (עמ' 217). השוני מתבטא בעץ האורן,אשר בגרמנית הוא זכר, ואילו עץ התמרה, נקבה. כאשר תומסון תירגם זאת לאנגלית, הוא תרגם אותם ל-It, כלומר קיימת התעלמות של המימד המיני בשיר.
לדעת מבקרי ספרות רבים האורן אמור לייצג מושג רחב יותר מעבר ל-"קינה רומנטית" רגילה על אהבה אשר לא צלחה. גם התמרה אמורה להיות מושא לתשוקה בצורה שונה. ניתן להשוות את יצרתו של היינה, לשירי כמיהה רבים של היהודים לציון אשר אינה מושגת, ותמיד מוצגת כדמות אישה. השוואה זו מתאפשרת בהתבסס על הפסוק האהוב על היינה מתהילים :"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון... אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני..." ניתן לחשוב כי היינה משווה את התמרה הבודדה לירושלים. כאשר ניתן אף להשוות את השיר לשיר הערגה לירושלים של יהודה הלוי אשר היה משורר מוערץ על ידי היינה, אשר כתב "לבי במזרח ואני בסוף מערב" מושווה לשורה הראשונה של היינה :"הרחק בארץ מזרח".
כאשר פרשנות השיר מפרסמת את מינם של גיבורי השיר מתפספס העיקר. הבעיה בתרגום לאנגלית היא חוסר ייצוג המיניות במושגי הצומח, ואין דרך יפה להעביר זאת בלא שישמע מליצי וזר. לדוברי האנגלית קיים קושי להבין את הייצוג המיני, שמועבר בשפה הגרמנית והעברית, ולא נעשה באופן מליצי ופיוטי, אלא נעשה באופן טבעי במהלך השגרה היום יומית. לכן השאלה הנשאלת היא האם לדקדוקי השפה ושיוך תואר מיני למושגים מסוימים, מביא להשפעה על אופן החשיבה והאסוציאציות של דוברי שפות מסוימות.
המונח הדקדוקי מין או גנוס בלטינית, בא כמושג כללי ולאו דווקא הבחנה בין זכר ונקבה. משמעות המילה גנוס היא זן, סוג. כאשר בבלשנות המונח בא לתת תיאור תכונות לשמות עצם. התכונות יכולות להיות תכונות מניות, או תכונות חיות (סיוג בין יצורים חיים). קיימות שפות הנותנות לגנוס משמעות ספציפית יותר לשמות העצם.
בדרך כלל ניתן לראות כי גברים וכל שמות העצם הקשורים אליהם מסווגים בלשון זכר, שלא כך אצל הנקבה אשר שפות מסוימות שוללות את השיוך למין הנקבה ומשויכות לצורה סתמית. ניתן לראות כי בגרמנית היחס לאישה הוא כאל "זה" אצל האנגלים המילה Womanשויכה לדיבור בלשון זכר, מאחר ובאנגלית העתיקה לאישה קראו Wif-man.
