מסוגלות עצמית היא היכולת של התלמיד, לאחר שלמד את הנושא הנלמד, להמשיך ולחקור את הנושא לבד ולפתור בעיות, גם אם הן יותר מורכבות מאלו שנלמדו עם המורה, באופן עצמאי. במילים אחרות, מסוגלות היא היכולת של התלמיד להמשיך לחקור לבד את הנושא הנלמד וכאן מדובר אולי במטרה הכי חשובה של הלימוד - לתת לתלמיד את הכלים הדרושים ולהביא אותו למצב בו הוא יכול להמשיך ללמוד ולהתקדם לבד בנושא הנלמד. כמובן, שגם הביטחון העצמי של התלמיד מהווה חלק בלתי נפרד מהמסוגלות, ולכן תהליך הלמידה צריך להקנות גם אותו.
אבל תחושת המסוגלות תלויה לא רק במערכת החינוך. לפי Bandura, Barbaranelli, Caprara & Pastorelli (2001) הרקע המשפחתי והסוציאלי מהווה בסיס מאוד חשוב בתחושת המסוגלות, במיוחד כאשר מדובר בבחירה בקריירה המקצועית. יתרה מזאת, המחקר שלהם מראה שההרקע הסוציאלי משפיע על תחושת המסוגלות יותר מאשר הישגיו של התלמיד בלימודים.
עניין המסוגלות עולה גם במחקר של Rabani-Bavojdan (Mar.), Rabani-Bavojdan (Moz.), Rajabizadeh, Raviani, Bahramnejad, Ghaffari, Shafiei-Bafti (2017) . הם ערכו מחקר על יעילות טיפול מנע המבוסס על דימוי עצמי בקרב אנשים עם התנהגות אלימה. התוצאות הראו שאכן טיפול שמצליח לגרום לתחושת המסוגלות של האדם להמשיך בדרך הזו, מביא לשינויים גם בהתנהגותו.
ניתן לראות שלא רק העניין החינוכי, אלא גם העניין הסוציאלי והתפיסה העצמית של התלמיד משפיעים גם הם על תחושת המסוגלות. ייתכן מאוד שמדובר אפילו על השפעה קריטית.
ההתחפתחות הטכנולוגית והכנסת החידושים הטכנולוגיים לתחום החינוך הביאו איתם גם מחקרים חדשים. Coyne, Lane, Nickson, Hollas & Potter (2017) טוענים שמצד אחד השימוש בטכנולוגיות בכיתות נמוך יחסית, אבל מצד שני - התלמידים ציינו במחקר שטכנולוגיות מאוד חשובות עבור חינוך טוב ועבור תחושת המסוגלות שלהם. לכן, החוקרים טוענים שיש צורך להמשיך להחדיר את הטכנולוגיות בחינוך, גם לצורך הגברת תחושת המסוגלות של התלמידים.
