מוקד התמודדות עם מצבי משבר וטראומה
חלק א'
רקע
חני, בת 14, נערה מקסימה, פקחית ומרשימה, תלמידת כיתה ט' בתיכון חרדי בצפון הארץ. חני, הרביעית במספר במשפחה בת 9 ילדים הנעים בין גילאי 2-19. אביה של חני מאובחן כסובל מסכיזופרניה, האב לומד תורה והאם עקרת בית. המשפחה דלת אמצעים. מתיאור ההורים, חני התפתחה מבחינה מוטורית ושפתית על פי אבני הדרך המצופים, היתה תלמידה טובה ובעלת הישגים לימודיים. כשהיתה חני בכיתה ד' עברו המשפחה עיר, לחני היו קשיי התאקלמות שכללו קשיים חברתיים שנגררו עוד שנים לאחר מכן, עד לסוף כיתה ח'. לדברי ההורים, היתה חברה אחת שהציקה לחני מאד. בתקופת סוף בית הספר, החלו להיות לחני קשיי התנהגות משמעותיים, הן בבית הספר והן בבית, שכללו תגובות תוקפניות כלפי ההורים ומתיחת גבולות בעיקר סביב נושא של צניעות. במהלך הטיפול, חני חשפה מסכת התנכלויות מצד חברותיה לכיתה, שכללה חרם והתעלמות ממנה.
חני נפגעה על ידי אחיה, הגדול ממנה בשנה, פגיעה שנמשכה כשנתיים, מגיל 11 עד 13. חני ספרה על מסכת התעללות שכללה אונס מלווה באלימות פיזית כמו מכות, הכנסת מגבת לפה על מנת שלא תצעק וחשיפה מצידו לפורנו ולסרטונים המתעדים נשים שהשקו אותם בסם אונס- כאיום למצבים בהם לא הסכימה. הפגיעה התרחשה בבית של חני, בלילות, בתדירות של כפעם בשבוע. החדר של חני מרוחק משאר הבית, כאשר יש אליו גישה מהאמבטיה וחלון לחדר אחר (מעין מרפסת שירות), מה שאפשר שאחיה לייצר מציאות בה חושבים שהוא נכנס להתקלח ובזמן זה, לבצע את זממו. חני תיארה כי בתחילה התחיל לפתות אותה בממתקים, אקט שהיה נראה לה מוזר, אח"כ בתשלום של 2000 ₪ , כאשר לאט לאט נבנה קשר של ניצול, עד לאונס שהתרחש בפעם הראשונה בצימר בצפון, שהמשפחה שהתה שם לסופ"ש. התברר, כי הפגיעה באותו צימר היתה ידועה לאחיה הגדול, אשר לאחר שהפגיעה נחשפה סיפר שהיה עד לה, אך לא סיפר להורים מחשש שיצטערו.
