תומר, א'. (2015), מהמרים כפייתיים במתחמי הפיס: פרופיל סוציו-אקונומי ומאפיינים תעסוקתיים. עבודת גמר לתואר מוסמך במדיניות ציבורית. האוניברסיטה העברית בירושלים.
סיכום המאמר
תומר (2015) טוען שתוכניות ההימורים של מפעל הפייס, ובעיקר החדשות שבהן, אלו שפועלות במתחמים המכונים פייס-place, מושכות אליהן בעיקר משתמשים מהשכבות החלשות ביותר בחברה. הוא טוען שלשימוש הזה יש מאפיינים של התמכרות, ולכן על המדינה לשקול עיצוב של מדיניות בנושא, בדומה לתוכניות בנושא במדינות אחרות.
תומר (שם) ערך את המחקר שלו במרכזי הפייס-place. אוכלוסיית המחקר שלו היתה ציבור הנוכחים במרכזים האלו. בסך הכל נדגמו 101 משתמשים ב-21 מרכזים, שענו על שאלונים בנוגע לעבודה ולהכנסה שלהם (מספר נמוך יחסית של משתתפים, שלטענת המחבר אינו מספיק על מנת לתקף את המידגם כמייצג האוכלוסיה כולה). התשובות לשאלונים עובדו באמצעות שיטות סטטיסטיות מקובלות במחקר: בדיקת מתאמים ורגרסיה רב-משתנית על הקשר בין חומרת ההימורים והתכונות של הפרטים. הדגש היה על המשתנים הסוציו-אקונומיים.
הדיווחים העצמיים של המשתתפים שוקללו לפי המשתנים השונים על מנת לאבחן את רמת השימוש שלהם, בהתאם להגדרות המקובלות במחקר החברתי על הימורים. נמצא כי 29% הם מהמרים חברתיים (הימורים כפעילות פנאי), 50% הם "מהמרים בעיתיים" (הגדרה שמתארת דרגה מסוימת של הימורים שעלולה להחמיר עד התמכרות כפייתית) ו-21% הם "מהמרים כפיתיים" - "הפרעה נפשית המתאפיינת באובדן מתמשך או תקופתי של שליטה על הימורים, עיסוק בהימורים ובהשגת כסף לטובת ההימורים, חשיבה לא רציונלית, והמשך ההתנהגות למרות השלכות שליליות".
