אירוע מס' 1
סעיף 304 לחוק העונשין קובע את העבירה של גרימת מוות ברשלנות: "הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים".
יסודותיה של עבירת גרימת מוות ברשלנות הוגדרו על ידי בית המשפט העליון בפרשת לורנס[1]. בית המשפט קבע, כי יסודותיה של גרימת מוות ברשלנות זהים ליסודותיה של עוולת הרשלנות שבדיני הנזיקין: א. יש לבחון קיומה של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית הנבחנות על פי מבחן הצפיות. ב. התרשלות – הפרת חובת זהירות במעשה או במחדל. ג. קשר סיבתי עובדתי – מבחן "הסיבה שבלעדיה אין". ד. קשר סיבתי משפטי - הנבחן על פי מבחן הצפיות לגבי דרך קרות התוצאה. להלן אבחן את התקיימות יסודות העבירה לגבי כל אחד מהמעורבים.
דייויד – חובת זהירות מושגית: על פניו מתקיימת, שכן כקבלן הוא צריך לצפות שהקמת מעקה רעוע עלולה להוביל לפגיעה. חובת זהירות קונקרטית: על פניו מתקיימת, שכן הוא צריך לצפות את אפשרות התקיימות הפגיעה באופן קונקרטי בקשר לדיירים המתגוררים בבניין. התרשלות: על פניו מתקיימת, שכן הוא התרשל בהקמת המעקה. קשר סיבתי עובדתי – על פניו לא מתקיים, שכן שמעון נפטר מהתקף לב, בשל בריאות לקויה והתרגשות, אשר ככל הנראה היה מתרחש גם לולא הנפילה מהמעקה. קשר סיבתי משפטי – על פניו לא מתקיים, שכן לא נראה כי על דייויד היה לצפות שאדם ייפול מהמעקה וימות מהתקף לב שנגרם בשל סיבות שלא קשורות לנפילה.
ראובן – חובת זהירות מושגית: ניתן לטעון לכאן ולכאן. הקטגוריות של מערכות היחסים בהן מתקיימת חובת זהירות מושגית אינן מהוות רשימה סגורה, ובית המשפט הוא שיקבע האם התקיימה חובת זהירות מושגית. מחד, ניתן לטעון כי לא קיימת חובת זהירות מושגית בין שני שכנים שאין ביניהם מערכת יחסים אחרת, מאידך, ניתן לטעון שיש חובת זהירות לאדם המנהל וויכוח אלים עם אדם אחר.
