במסגרת תיקון 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( להלן: 'הפלת"ד'), עוגנה הגדרת תאונת דרכים( להלן: 'ת"ד') בסעיף 1 לפלת"ד[1]. האחריות בחוק מבוססת על עיקרון של אחריות מוחלטת. בדיקת הזכאות לפיצויים על פי הפלת"ד נבחנת ב-3 שלבים : בגדר השלב ה-1 על הטוען לזכאות להוכיח כי המאורע שבגינו הוא תובע עונה על רכיביה המצטברים של ההגדרה הבסיסית לת"ד: 1.מאורע 2. שבו נגרם לאדם נזק גוף 3.עקב 4.שימוש 5.ברכב מנועי 6. למטרות תחבורה. במידה ואחד התנאים לא מתקיים, לא ניתן לקבל פיצויים במסגרת הפלת"ד. הדרך בה ניתן להתגבר במצב שכזה, הינו באמצעות בחינת השלב ה-2 אשר היא חיצונית להגדרה הבסיסית והיא בדיקת החזקות המרבות החלוטות. במידה והוכחה אחת מהחזקות, המקרה יוגדר כת"ד. השלב ה-3 הינו בדיקה אשר חייב לבצעה בכל דיון, באשר לקיום חזקה ממעטת אשר שוללת מהטוען את הזכאות לפיצויים על פי הפלת"ד במידה ועמד בתנאיה. במקרה דנן אדון תחילה בשקד ובאפשרויות התביעה העומדות לרשותו. שקד יגיע תביעה כנגד מבטחת רכבו של אביו יהורם. כעת אבחן האם המקרה נכנס להגדרה של ת"ד. 'מאורע' - הפלת"ד אינו מגדיר מהו מאורע אך הכוונה היא לאירוע פתאומי. סגירת דלת המטען על ידיו של שקד עומדת בדרישה זו. 'אדם' - מתקיים. 'נזק גוף' - ידיו של שקד נפגעו כתוצאה מהאירוע. 'עקב' - יש לבחון תחילה קש"ס אובייקטיבי[2]: "הסיבה בלעדיה אין" - דלת המטען של הרכב היא הגורם הישיר לנזק שנגרם לשקד. קש"ס משפטי: "מבחן הסיכון"[3] - האם הנזק נמצא בתחום הסיכון של השימוש, העיקרי או המשני, של הרכב. מאחר ולא מדובר בנהיגה, ניתן לומר כי הוצאת השקיות מתא המטען המיועד לכך, מהווה שימוש משני ברכב. מבחן נוסף הוא "הסיכון התעבורתי -האם הסיכון התחבורתי קשור לטבעו של הרכב או לטבע השימוש ברכב. הנזק שנגרם לשקד עלול היה להיגרם כתוצאה מסגירה של כל דלת ברכב ולאו דווקא דלת המטען ולכן מבחן זה מתקיים גם כן. חברת הביטוח תטען מנגד כי הרכב שימש כזירה בלבד ובנוסף לכך סגירת דלת המטען ע"י אושרה מהווה גורם זר המתערב המנתק את הקש"ס, כפי שנקבע בפס"ד יונאן[4]. במידה ונקבע כי יסוד זה התקיים, נבחן כעת את ה'שימוש' - התביעה תטען, כי על פי פס"ד אלרהאב[5], כל עוד הימצאות המשתמש מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש ברכב. כפי שנבחן לעיל, הוצאת שקיות מתוך תא המטען נכנס לגדר השימוש המשני ברכב ועל כן יש לראות ביסוד זה כמתקיים. הנתבעת תטען מאידך כי על פי ההגדרה בסעיף 1 לפלת"ד 'שימוש' אינו לצורך טעינתו של מטען או פריקתו.
