בשנים האחרונות מתנהל פולמוס משפטי וציבורי בנוגע לחוק הלאום[1]. על פי דברי ההסבר שנלוו להצעת החוק, מטרתו של החוק היא: "לעגן בחקיקת יסוד את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי"[2]. ההתנגדות העיקרית לחוק הלאום היא מצד הציבור הערבי, אשר רואה בחוק הלאום כחוק שמטרתו לחזק ולבצר את זהותה היהודית של המדינה, על חשבון פגיעה במעמדה ובזהותה של האוכלוסייה הערבית במדינה. ההתנגדות העזה לחוק הלאום מצד גורמים בציבור הערבי הולידה שטף של עתירות שהוגשו כנגד חוקתיותו של חוק הלאום, אשר נדונו במאוחד בפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן ממש לאחרונה בפרשת חסון[3]. פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של 11 שופטים, ובדעת רוב של 10 שופטים דחה בית המשפט העליון את כל העתירות. בעבודה אטען כי התוצאה של בית המשפט היא ראויה, אולם לא מן הנימוקים אליהם הגיע. בפסק דינו התייחס בית המשפט לטענות שעלו כנגד סעיפים קונקרטיים בחוק הלאום, וקבע כי יש לתת לסעיפים הללו פרשנות שתואמת למצב הקיים ממילא, ולכן לא ניתן לטעון כנגדם כי הם פוגעים בערכי יסוד.
