שאלה ראשונה
הכלל הבסיסי הקובע מתי יש לבית משפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית הוא "כלל התפיסה", לפיו מרגע שכתב התביעה נמסר לנתבע בזמן שהוא בישראל הדבר מקנה לבית המשפט הישראלי סמכות שיפוט בינלאומית. לפי תקנה 158(א) לתקנות סד"א החדשות, מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנתבע את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולעניין כתב הטענות הראשון – גם להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט. בפס"ד אברמובסקי נקבע כי משנמסר לנתבע כתב התביעה בתוך גבולות המדינה, הוא נתפס ברשתם של בתי המשפט המקומיים.
שאלה שנייה
במקרה זה הנתבע לא נמצא בישראל, ולכן לא ניתן ליישם את כלל התפיסה, אולם אפשר להמציא כתב תביעה גם לעורך דינו של הנתבע על מנת שבית המשפט בישראל ירכוש סמכות שיפוט בינלאומית. לפי תקנה 163(א) לתקנות סד"א החדשות, ההמצאה תהיה ככל האפשר לנמען עצמו, ואם הנמען מיוצג בידי עורך דין יש להמציא לו במקומו. מתקנה זו עולה כי אם הנתבע אינו בישראל די בהמצאה לעורך דינו של הנתבע כדי להקנות לבית המשפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית מכוח כלל התפיסה. המצאת כתב התביעה לעורך דינו של הנתבע מהווה המצאה כדין המקנה לבית המשפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית, רק אם הנתבע הסמיך את עורך הדין לקבל עבורו את כתב התביעה.
