מבוא
נושא עבודה זו הוא: ״פשרה עדיפה על הסתלקות בתובענות ייצוגיות״.
שאלת המחקר בעבודה זו היא: מהו ההסדר הראוי בסיום תובענה ייצוגית טרם ניהולה באופן מלא בבית המשפט – האם הסתלקות או שמא פשרה?
שיטת המשפט הישראלית הכירה משכבר הימים בתפקידה הייחודי של הרשות השופטת בהגנה על זכויות הפרט גם במחיר העמסת המערכת בתביעות שבסופו של יום נדחות מטעמים שונים. בכך התפתח בישראל שיח משפטי פורה בין גורמיה השונים של מערכת המשפט - עורכי הדין, אנשי האקדמיה, השופטים בערכאות השונות והמחוקקים - שיח שחשיבותו לשימור שלטון החוק ברורה. שיח זה כלל את האפשרות של הגשת תובענות ייצוגיות, וזאת בכדי להקל על בתי המשפט העמוסים וכן לאפשר לאזרחים יחידים באוכלוסייה את זכות הגישה לערכאות גם אם אין ביכולתם ו/או אם לא משתלם היה להם לגשת בתור יחידים ולנהל תביעה פרטנית.
על רקע זה, המצב המשפטי הכיר בהליך של ניהול תובענה ייצוגית בו ניתן לתבוע בריבוי תובעים אשר ניזוקו כתוצאה ממעשה או מחדל של גוף או רשות ציבורית. בישראל, החלה שיטת המשפט לאפשר את הגשת התביעה הייצוגית במסגרת תקנה אחת, ללא קיומו של חוק שמסדיר את הכללים ואופן ניהול התובענה. עם זאת, עם השנים שכלל המחוקק, בהתוויית שופטי בתי המשפט, את המנגנון, וכיום יש במדינת ישראל חוק מקיף לגבי תובענות ייצוגיות, כולל תקנות מתאימות בעניין.
העבודה כוללת
מבוא
פרק א' – כלי התובענה הייצוגית
פרק ב' – פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית
פרק ג' – פשרה מול הסתלקות, מהו ההסדר הראוי
פרק ד' – משפט משווה, ארצות הברית
סיכום ומסקנות
