דיני הסדרי נושים הינם חלק מדיני חדלות הפירעון. הסדרי נושים מתקיימים כאשר החברה מצויה בחדלות פירעון, ואיננה יכולה לפרוע את חובותיה לנושיה. לרוב, כאשר עולה טענה לחדלות פירעון כנגד חברה, ובטרם ייתן בית המשפט צו פירוק, יינתן צו להקפאת הליכים לתקופה שאינה עולה על התקופה הקבועה בחוק, ובפרק הזמן האמור ימונה נאמן בהקפאת הליכים שתפקידו לבחון אפשרויות להבראת החברה.
המחוקק ובתי המשפט הכירו בחיוניות שבהבראת החברה, הן לחברה ולעובדיה, שאינם נאלצים לעזוב את מקור פרנסתם הטובע, והן לנושים אשר יוכלו להמשיך את התקשרויותיהם עם החברה לאחר שתבריא. בעקבות כך עיגן המחוקק את דיני הבראת חברות והסדרי נושים בחוק.
דיני הסדרי נושים, כפי שבאים לידי ביטוי בפסיקות בתי המשפט, מעניקים לצדדים להסדר שיקול דעת נרחב מאוד לעצב את ההסדר כפי שהם רואים לנכון. המחוקק קובע תנאים פרוצדוראליים לאישור ההסדר, ובמסגרת כך קובע את אופן סווג אספות הנושים ואת הרוב הדרוש לאישור ההסדר במסגרת האספות, אך איננו קובע כללים לבחינת תוכנו הכלכלי של ההסדר. אף בתי המשפט אימצו גישה זו, ואינם נוטים להתערב בתוכנו הכלכלי של ההסדר, למעט במקרים בהם עלולים להיפגע אינטרסים ציבוריים חיוניים.
בין היתר, הכירו בתי המשפט באפשרות של הצדדים להסדר להעניק תשלום במסגרת ההסדר לבעלי מניות בחברה. הענקה שכזו עלולה להתבצע למשל בשל החיוניות שבהמשך תפקודם של בעלי המניות להבראת החברה, וככלל נקבע כי הענקה כאמור מהווה חלק מהתוכן הכלכלי המסור לצדדים לאחר שישקלו את ההצעה המיטיבה איתם ביותר.
מבוא
מהותם של דיני הסדרי נושים
היחס לבעלי המניות במסגרת ההסדר
עיקרון השוויון ועיקרון השוואה לפירוק
הדין הראוי
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
