תחום חיי הלילה (פאבים), הגם שהוא רווחי במיוחד עבור הרשות המקומית (מסים, תעסוקה ועוד) נחשב לעתים קרובות כבן חורג בכל הקשור לרישוי עסקים שכן הוא נתפס במידה רבה בצורה שלילית מעצם עיסוקו. לא כל שכן כאשר מדובר בעסק חדש, או ותיק, המעוניינים לבצע שינויים של הייעוד ובנכס עצמו.
עניינה של עבודה זו היא בתפר שבין רישוי עסקים ובין דיני התכנון והבנייה מנקודת המבט של מי שעוסק מזה שנים ארוכות בתחום חיי הלילה, והקשיים המוערמים על ידי הרשויות המקומיות על היזמים המעוניינים לממש את זכויות היסוד שלהם למצות את הפוטנציאל הכלכלי שלהם בתחום עיסוק זה, שזוכה לעתים קרובות שלא-בצדק, ליחס לא הוגן (לתחושת העוסקים בתחום) מצד הרשויות המקומיות הכפופות לדין המנהלי ולמשפט השלטון המקומי.
במסגרת עבודתי זו, אבחן מהן הסמכויות של גופי התכנון והבנייה השונים כאשר מבקש אדם לפתוח עסק של מועדון לילה, מהם הקשיים בפניהם הוא צריך לעמוד ומהן דרישות החוק. כמו-כן, אבחן האם ישנה דרך לעקוף את האמור בחוק ומהן ההשלכות לכך. כיצד בתי המשפט רואים בעלי מועדונים אשר בוחרים להפעיל מועדוני לילה ללא היתר או לחילופין באמצעות שימוש חורג מבלי לפעול לקבלת רישיון עסק בפועל. זאת ועוד, אערוך השוואה פסיקתית כיצד בתי המשפט מתייחסים למפעלי גני אירועים/אולמות אירועים ללא רישיון עסק לעומת התייחסותם למפעילי מועדוני לילה ללא רישיון עסק והאם ישנה הקלת ראש בזה הראשון או האחרון.
העבודה כוללת:
סמכות רישוי עסקים של הרשויות המקומיות וסמכות התכנון והבנייה של הרשויות המקומיות
השימוש החורג: מדיניות עיריות לעניין שימוש חורג של עסקים בתחום חיי הלילה וההתאמות הנדרשות מאותם עסקים להכשרתם.
עמדת הפסיקה
דיון ממצאים ומסקנות.
ביבליוגרפיה.
