93% מהקרקעות בישראל הם בבעלות ציבורית, ו - 7% מהקרקעות הם בבעלות פרטית. קרקע בבעלות ציבורית היא קרקע הנמצאת בבעלות המדינה, בבעלות רשות הפתוח, או בבעלות קרן קיימת לישראל. כלל הקרקעות הנ"ל שבבעלות ציבורית נקראות "מקרקעי ישראל" , והן מנוהלות ע"י רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י רשות זו נקראה בעבר "מנהל מקרקעי ישראל"). על פי חוק יסוד: מקרקעי ישראל,[1] קיים איסור על העברת בעלות במקרקעי ישראל, והשימוש של פרטים במקרקעין אלה נעשה באמצעות חכירה בלבד. [2]
יעודן של חלק מהקרקעות הנ"ל הוא יעוד חקלאי. לענף החקלאות חשיבות כלכלית, פוליטית, ודמוגרפית. חשיבותו העיקרית של הענף, נובע משאיפת מדינה לספק בעצמה את המזון של תושביה, ולא להיות תלויה בעניין זה במדינות אחרות. להתיישבות החקלאית חשיבות גם בעניינים לבר כלכליים: פריסה התיישבותית, שמירה על שטחים פתוחים וערכים נופיים, והפחתת צפיפות האוכלוסין בערים המרכזיות. בישראל קיימת חשיבות ייחודית נוספת להתיישבות החקלאית, הנובעת מצורכי הביטחון הלאומי. ישובים חקלאיים רבים ממוקמים בגבולות המדינה, והם משמשים כ"חגורת הבטחון של המדינה". תפקיד ייחודי זה גורם לכך שמיקום ואפיון המשקים החקלאיים מוכתב על ידי תנאי הביטחון הלאומי, ולא על ידי שיקולים מקצועיים וכלכליים. בשל סיבה זו קיימים משקים חקלאיים הממוקמים באזורים גיאוגרפים שאינם אידיאליים לענפים שמגדלים באותם אזורים, אך הם מספקים אפשרויות פרנסה ותעסוקה לחקלאים באזורי הספר. דוגמה לכך הן הרפתות באזורים הצחיחים והחמים של עמק הירדן, הערבה והנגב. [3]
לכאורה, בעידן טכנולוגי ניתן היה להניח כי בכל הקשור לניהול שטחי חקלאות, לתאגידים גדולים קיים יתרון על משקים קטנים, אך הנחה זו שגויה. למשק החקלאי הקטן קיימים יתרונות מהותיים על התאגידים הגדולים.
מבוא
חלק ראשון: משק חקלאי – כללי
עקרון אי מכירת הקרקע
עקרון אי חלוקת הנחלה
מעמדן של הנשים באגודה
חלק שני: זכויות הירושה בנחלה
חוק הירושה – הוראות כלליות
היורשים
היקף העיזבון
ירושת נחלה
המצב עד לשנת 2018
השינויים לאורך השנים בפסיקה ביחס להורשת נחלה
השינוי בזכויות הירושה שחלו ב - 2018
מעמדה של האישה בפטירה
חלק שלישי: הנחלה בגירושין
הדין הכללי של חלוקת רכוש בגרושין
חזקת השיתוף" ו"אזון המשאבים"
השיתוף של בני הזוג בנחלה - כללי
פסיקה
מעמדה של האישה באירוע של בגירושין
סיכום
מקורות
