סעיף 7 לחוק המקרקעין, קובע כי עסקה במקרקעין מסתיימת עם רישומם של הזכויות על שמו של הרוכש בלשכת רישום המקרקעין (טאבו). חוק המקרקעין מונה בין הוראותיו, רשימה של זכויות בעלות אופי קנייני, אולם הפסיקה בארץ יצרה תוך התבססות גם על המשפט הקונטיננטלי, זכויות מעין קנייניות, אף אם אינן זכויות שלמות ומוחלטות כמו זכויות בעלות הרשומות בטאבו מכוח החוק. זכויות אלה מכונות גם קנין שביושר או זכויות שביושר. במקרים מסוימים, אדם שרכש רק זכויות שביושר יכול להימצא במצב שלל קונפליקט עם אדם שרכש לאחריו זכויות רשומות, ואז מכריע בית המשפט זכותו של מי גוברת.
בדין הישראלי, ההבחנה בין "קניין שבדין" לבין "קניין שביושר" באה לידי ביטוי מעשי חשוב במקרים הנפוצים שבהם רוכש נכס טרם נרשם במרשם המקרקעין כבעל הנכס אף ששילם את מלוא מחירו של הנכס ואף קיבל את החזקה בנכס. כל עוד לא נרשמה הבעלות במרשם המקרקעין אין הבעלות בנכס עוברת לרוכש. מעמדם של רוכשים כאלה יהיה כשל בעלי קניין שביושר בלבד, אולם במצבים מסוימים הקניין שביושר די יהיה בו כדי להגן על רוכשים כאלה בפני נושים או קונים מאוחרים של הנכס.
מטרתה של רשימה זו, היא לבחון את דיני היושר והשפעתם על תחרות הזכויות הקניינית במצב של עסקאות נוגדות. הבחנה זו הינה בעלת חשיבות עליונה שכן בתחרות הזכויות במצב של עסקאות נוגדות, המנצח בתחרות "יזכה בכל הקופה" ואילו המפסיד בתחרות, יפסיד הכל.
מבוא
1. מקורם ומשמעותם של הזכויות מן היושר
2. "הקניין שביושר" לאחר הקמת המדינה ולפני חקיקת חוק המקרקעין, והשפעתו על תחרות הזכויות בעסקאות נוגדות
3. "הקניין שביושר" לאחר חקיקת חוק המקרקעין
3.1 הלכת בוקר
4. האם כוונתו של חוק המקרקעין הייתה באמת לבטל את הזכויות שביושר?
4.1 רישומה של הערת אזהרה כמגינה על זכויות שביושר
4.2 סעיף 9 לחוק המקרקעין כיוצר זכות שביושר
5. הלכת בנק אוצר החייל, וחזרתם של זכויות מן היושר לדין הישראלי
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
