חלק 1 – פרשנות חוזה
ניתוח כללי
בפתח הדברים, יצוין כי שאלת פרשנותו של חוזה משמעה מתן מובן לטקסט חוזי קיים ורלוונטי לצורך שאלה שעל הפרק. פסק הדין בעניין אפרופים מהווה אבן דרך בסוגיית פרשנות החוזה.[1]
עד לפסק הדין בעניין אפרופים (1995), הדין שנהג בעניין פרשנותו של חוזה נקרא היה "תורת שני השלבים". לפי שיטה זו, בשלב הראשון היה על הפרשן לפנות ללשון החוזה כמקור ראשון ועליון לפרשנות החוזה, ובשלב השני ורק במצב בו לשון החוזה אינה ברורה ולא נמצאה תשובה לשאלה שעל הפרק, היה ניתן לפנות לנסיבות חיצוניות ללשון החוזה.[2] ודוק: קודם להגעתו של עניין אפרופים אל פתחו של בית המשפט, במידה ולשון החוזה הייתה ברורה דיה – לא הייתה אפשרות לעבור לשלב השני ולבחון את הנסיבות החיצוניות.
חלק 2 – פגמים בכריתת חוזה
חברת הנדל"ן רובוטריקים בע"מ (להלן: "רובוטריקים") מבקשת לפעול לביטול החוזה שחתמה עם חברת ביטן ושות' (להלן: "ביטן"). משכך, תהיינה לרובוטריקים שתי טענות מרכזיות, כפי שיפורט להלן, אשר ייתכן ויאפשרו לה לבטל את החוזה באופן חד צדדי ומבלי היזקקות לביטול החוזה על ידי בית המשפט.
טענה מס' 1 – טעות לפי סעיף 14(א) לחוק החוזים:[1]
רובוטריקים תטען כי היא התקשרה בחוזה עקב טעות, וכי אילו ידעה מראש על החשדות בדבר השוחד ועל האפשרות שהיתרי הבניה לא יינתנו, לא הייתה מתקשרת בחוזה מלכתחילה.
בחינת יסודות עילת הטעות:
טעות: פער בין המציאות לבין תפיסת המציאות.[2] רובוטריקים תטען כי תפיסת המציאות שלה בעת כריתת החוזה הייתה כי צפויים להיבנות 5 מגדלי מגורים בני 300 יחידות דיור במתחם הוליפארק. דא עקא, המציאות בעת כריתת החוזה הייתה כזו שבפרויקט הוליפארק הועלו חשדות לשוחד של בכירים בעירייה, נתון אליו לא הייתה מודעת.
