עמדתו של מחבר המאמר[1] תומכת באופן נלהב למדי במודל שהוצע על ידי כבוד השופט עמית, ושכונה במאמר "מודל פלוני". לעמדתו של מחבר המאמר, מודל זה הינו נוח ליישום ופשוט יותר מהמודל הרווח יותר בפסיקה הנזיקית הקיימת כיום, המכונה במאמר "מודל ברק".
אני סבור כי חלק מן הנימוקים שהובעו במסגרת המאמר אינם בהירים דיים. עמדתו של מחבר המאמר הינה כי ישנם נפקויות משמעותיות בין מודל ברק למודל פלוני, באופן שאימוצו של כל אחד מהמודלים עשוי להוביל לתוצאות שונות[2]. אני סבור כי מסקנה זו איננה סבירה, ולטעמי נראה כי המודל שהוצע על ידי כב' השופט עמית לא נועד ליצור מהפכה מהותית בדיני הנזיקין וביחס הראוי להם. מטרתו היחידה של המודל שהוצע על ידי כב' השופט עמית הייתה לפשט מבחינה טכנית את הדיון בעוולת הרשלנות, באופן שיחסוך לבית המשפט זמן שיפוטי יקר.
להלן אצביע על חוסר בהירות בקשר למסקנות המאמר, באופן המקרב מבחינה מהותית את מודל פלוני למודל ברק. בהמשך לכך, אצביע גם על שיקולים כנגד מסקנת המאמר, לפיה יש לאמץ באופן נרחב את מודל פלוני (תוך שילוב מסוים של היבטים מסוימים במודל ברק על פי המוצע). יובהר ויודגש, כי אין באמור כדי להעביר ביקורת כנגד המודל שהוצע על ידי כב' השופט עמית, שממרום מעמדו כשופט בבית המשפט העליון מבין הוא יותר מכל את הצורך בפישוט הדיון בבית המשפט ביחס לעילות מורכבות. כוונתי היא רק להצביע על כך שחרף השוני הצורני בין המודלים, הרי שקיים דמיון מהותי בין שני המודלים, וזאת בניגוד לעמדתו של מחבר המאמר.
אי בהירות במסקנות המאמר
הקושי העיקרי עם מסקנות המאמר ובהירותן, נוגע לדעתי לשאלה השלישית שנשאלה על ידי כב' השופט דנציגר בפסק הדין בעניין פלוני. שאלה זו עסקה ביסוד הצפיות במסגרת בחינת ההתרשלות. כב' השופט דנציגר עמד על הצורך בהגדרתו של יסוד הצפיות, על מנת שלא לפרוץ את גבולות האחריות הנזיקית.
