שאלה מס' 1
לגבי רעיה:
בשלב הראשון יש לבחון האם הייתה תאונת דרכים, לאור 6 התנאים שבהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, ולאור החזקות המרבות והחזקה הממעטת:
אירוע – מתקיים.
נזק גוף – מתקיים.
קש"ס עובדתי (מבחן האלמלא) – מתקיים.
קש"ס משפטי (מבחן הסיכון והשכל הישר) – יש לבחון האם הנזק היה במתחם הסיכון התעבורתי. במקרה זה ניתן לומר כי הנזק שנגרם לרעיה בעקבות איבוד השליטה על הגלגשת, שבעקבות שבירת המעצור הפשוט והזול שהיה מועד לשבירה, הוא בתחום הסיכון התעבורתי.
שאלה מס' 2
חלק א
לפי נתוני השאלה אין לגילי "תלויים", והפיצויים צריכים להיות מחושבים בשני שלבים: אובדן כושר עבודה לניזוק חי – עבור התקופה שבה גילי הייתה מאושפזת, וה"שנים האבודות" לעיזבון.
אובדן כושר עבודה לניזוק חי:
יש לחשב את תקופת הפגיעה x הנכות התפקודית x בסיס השכר.
תקופת הפגיעה – מספר החודשים שבהם הייתה גילי באשפוז בטיפול נמרץ עד לפטירתה (לא נתון מספר החודשים המדויק).
הנכות התפקודית – 100%. גילי הייתה מאושפזת בטיפול נמרץ ולא תפקדה כלל.
שאלה מס' 3
החסינות שבסעיף 21 לחוק נפגעי עבירה היא חסינות כללית, גם מהליך פלילי וגם מהליך אזרחי אחר, ולא רק מתביעה נזיקית. ניתוח מלא של החסינות הכלית הזאת איננו מצטמצם רק לגדרי העקרונות הנזיקיים, אלא גם לעקרונות פליליים ואזרחיים אחרים, אולם בהתאם לשאלה אעסוק רק בחסינות מפני תביעה נזיקית. נראה לי כי החסינות מפני תביעה נזיקית מתיישבת עם העקרונות הנזיקיים. הבסיס לכל התביעות הנזיקיות, בכל עוולה נזיקית שהיא, הוא קיומו של נזק. העוולות שיכולות היו להיות רלבנטיות בעניינינו, אילולא החסינות, הן עוולה הרשלנות ועוולה של הפרת חובה חקוקה, ושתי העוולות הללו דורשות קיומו של נזק.
