מאחר ונתון כי התברר כבר כי התלונה היא שקרית, וכי בית המשפט הסיר את צו ההגנה, נראה כי השאלה מתייחסת לפעולות שיכול עורך הדין לנקוט כנגד בן הזוג לשעבר. ניתן לפעול כנגד בן הזוג בכמה מישורים[1].
ראשית, ניתן לפעול כנגדו בהליכים פליליים. הליכים אלו אמנם הם הליכים שמנהלת המדינה, ולא האישה באופן אישי, אולם עורך הדין יכול לפעול על מנת להגיש את התלונה כנגד בן הזוג ולתרום לקידום ההליכים הפליליים בעניינו. במסגרת ההליך הפלילי, ניתן לכאורה להרשיע את הבעל בעבירה לפי סעיף 237 לחוק העונשין[2] – מסירת עדות שקר בהליך שיפוטי, מאחר ונתון כי צו ההגנה ניתן בהליך שיפוטי לאחר שבית המשפט שמע את שני הצדדים, ובעבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין – מסירת ידיעה כוזבת למשטרה על מנת שזו תפתח בהליכים פליליים כנגד אדם. ניתן אולי להרשיע אותו גם בעבירה לפי סעיף 239 לחוק העונשין, ככל שהוגש תצהיר שקרי מטעמו של בן הזוג בהליך השיפוטי שבו ניתן צו ההגנה. אמנם, ההליך הפלילי לכשעצמו אין בו כדי להקל על מצוקתה של האישה שכבר נגרמה, ואין בו כדי לרפאה (אולי רק בהיבט הרגשי), אולם עורך הדין יכול במסגרת ההליך הפלילי, לאחר ההרשעה, לבקש להטיל על בן הזוג פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, הקובע כי בכל מקרה שבו הורשע אדם יכול בית המשפט לפסוק כנגדו פיצויים לטובת הנפגע מהעבירה בשיעור של עד 258,000 ₪.
כמו כן יכול עורך הדין לפעול לקבלת פיצויים לטובת מרשתו, מהמדינה ומבן הזוג. סעיף 80 לחוק העונשין קובע כי אם השתכנע בית המשפט כי משפט נפתח ללא שהיה יסוד לאשמה, יכול בית המשפט לחייב את אוצר המדינה לשלם הוצאות ופיצויים על מעצר לנאשם בסכום שייראה לבית המשפט. בעניינינו, אמנם לא נתון כי האישה נעצרה, אולם לכל הפחות ניתן לדרוש את החיוב בהוצאות.
