המשכורת והבונוסים של אדל – המשכורת חייב במס כהכנסה פירותית ממקור לפי סעיף 2(2) לפקודה. הבונוסים יכולים להיחשב ל"טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו" לפי סעיף 2(2 לפקודה.
ההכנסה מהרשת החברתית של 1,000 ₪ - זה יכול להיחשב לעסקת אקראי בעל אופי מסחרי. אבל אפשר לומר שלא הייתה פה כוונת רווחים וזה לא עסק (פס"ד גולדשטיין, פס"ד קרן חיים). יש לדון במבחנים לקיומה של הכנסה פירותית (מחזורית).
התשלום של 2,000 ₪ מאמירה – פה יש יותר מקום לומר שזה משלח יד, או לכל הפחות עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, כי הייתה כוונת רווח.
קבלת צבעים בסך 500 ₪ אצל אמירה – זוהי מתנה שאיננה חייבת במס. היא לא נופל לחלופות שבסעיף 2, ואיננה נחשבת להכנסה לפי תורת המקור לפי המבחנים (אין מחזוריות, אין אינטגרליות, אין מבחן ההוצאות, אין מבחן הציפיות, אין מבחן התמורה.
ההלוואה בסך 100,000 ₪ שנתן אמיר לאדל – אם אין ריבית זאת הכנסה רעיונית, לפי סעיף 3(ט) לפקודה, בקשר לעובד ולמעבידו, ויש לראות בזה כהכנסת עבודה. אבל אפשר לומר שזה לא בקשר ליחסי עובד ומעביד, כי זה בשביל העסק העצמאי של אדל, ולפי סעיף 3(ט)(ב) זה ממי שמספק לאדל שירותים וזה הכנסה לפי סעיף 2(1).
ההנחה שאדל קיבלה על הצבעים מאמיר – אפשר לדון אם יש פה הכנסה רעיונית, או שאין מחיר קבוע לצבעים. בהנחה ויש הכנסה רעיונית, אפשר לדון אם נחשב לטובת הנאה ממעביד לפי סעיף 2(2) או שאין לזה קשר ליחסי עובד-מעביד.
