דיני הגנת הצרכן נועדו על מנת להגן על האינטרסים של הצרכן, מתוך הכרה בפערים המתקיימים בין הצרכן למוכר. במסגרת דיני הגנת הצרכן, ניתנה הגנה גם לצרכן המבצע "רכישה מרחוק", למשל רכישה מקוונת באמצעות האינטרנט. במסגרת הגנה זו, נקבע כי במידה והצרכן מתחרט מביצוע העסקה, הוא יוכל לבטל את העסקה בפרק זמן קצוב. בצידה של זכות חרטה זאת, קבע המחוקק כי צרכן המבטל עסקה בהתאם לזכאותו, יחויב בדמי ביטול בשיעור קבוע.
בעקבות כך, התעוררה בפני בתי המשפט השאלה, כיצד יש לנהוג בעסקאות המכילות מספר רכיבים. למשל, כאשר במסגרת אותה הרכישה רכש הצרכן מספר מוצרים. האם יחולו דיני הגנת הצרכן על כל אחד מהרכיבים, והצרכן יוכל לבטל כל רכיב בנפרד. במידה והתשובה לכך חיובית, האם במידה והצרכן מבקש לבטל רכיב אחד מכלל העסקה הוא יחויב בדמי ביטול שיחושבו לפי אותו רכיב בלבד או שמא יחויב בדמי ביטול לפי חישוב של כלל העסקה. שאלות אלו ועוד נדונו בהרחבה על ידי בית המשפט, ולגבי חלקם ניתנה הכרעה ברורה. יחד עם זאת, נראה כי ככלל, בנוגע לשאלה האחרונה שמנינו, הנוגעת לקביעת דמי הביטול בחרטה מרכיב אחד מבין כמה רכיבים בעסקה, טרם נקבעה הלכה ברורה על ידי בית המשפט, ובשאלה עקרונית זאת נתגלעו חילוקי דעות.
במסגרת המאמר, נבקש לעמוד על הזכות הצרכנית לחרטה מעסקה, בהתאם לדיני הגנת הצרכן, בהתמקד בעסקאות מקוונות המבוצעות ברשת האינטרנט. במסגרת כך, נבחן את התכליות העומדות בבסיסה של זכות החרטה, ואת הנימוקים שנשמעו בעד ונגד זכות זאת. במסגרת כך, נבקש גם לבחון את התכליות העומדות בבסיס האיזון שיצר המחוקק בדמות דמי הביטול, כפי שמשתקפים בפסיקות בית המשפט.
מבוא
ביטול עסקה מקוונת בחוק הגנת הצרכן
ביטול של עסקה מורכבת
האינטרסים בדיני הגנת הצרכן
נימוקים בעד
נימוקים נגד
התאמת התכליות בדיני הגנת הצרכן להגדרת דמי הביטול
משפט משווה
העמדה הראויה
חוזה צרכני מקוון כחוזה אחיד
תניה הנוגעת להפרדת רכיבי העסקה לעניין דמי הביטול
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
