במאמרו "על תפקידי כשופט" שוטח כבוד הנשיא (בדימוס) אהרון ברק את משנתו בכל הקשור לתפקידו של השופט בכלל, ובדמוקרטיות מערביות חדשות בפרט. כבר בתחילתו של המאמר מציין כבוד הנשיא כי "התפיסה שלפיה השופט אך מצהיר על המשפט ולא יוצר אותו שוב אינה מקובלת". הווי אומר השופט לעיתים צריך ואף מוכרח ליצור משפט בעצמו, וכאן מגיעה השאלה מהו תפקיד השופט ביצירת משפט זו.
מאמר זה פורסם בשנת 2004 כאשר באמצעה של שנת 2006 ניתן פסק הדין בבג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים. בפסק דין זה אשר בו היה כבוד הנשיא בדעת מיעוט, ניתן לראות בבירור את תפיסת העולם של כבוד הנשיא על תפקידו כשופט באה לידי ביטוי. ועל כך נרחיב בשורות הבאות.
במרכזה של עתירה זו עמד חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 אשר אסר למעשה על מתן אזרחות לערבים פלסטינים אשר להם יש בני זוג בעלי אזרחות ישראלית. העותרים נגד החוק טענו כי הוא אינו חוקתי ופוגע בזכויות החוקתיות לחיי משפחה ולשוויון ובזכות לחיי משפחה בכך שהוא מונע איחוד משפחות של בני זוג ערבים-ישראלים עם בני זוגם הערבים מהאזור.
בתחילת פסק הדין שכתב כבוד הנשיא הוא מפרט את הרקע לחוק ומה הביא את המחוקק לחוקק את החוק, את טיעוני הצדדים, מניח את הנחת היסוד שלכל אזרח יש את הזכות לחיי משפחה, ולבסוף מעלה את השאלה האם הזכות הזו היא נכללת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואז פגיעה בה דורשת את הנדרש בפגיעה בחוקי יסוד או שמא זוהי זכות חיצונית לחוקי היסוד ולא נדרשים תנאים מיוחדים כדי לפגוע בזכות זו.
