השאלה שבה אדון בעבודה היא, האם ניתן וראוי לעשות שימוש בכלי ה"שיימינג" על מנת להשיג מטרות לגיטימיות. מקובל להתייחס ל"שיימינג" כתופעה חברתית פסולה, שיש לה השלכות מסוכנות. אולם כפי שאראה, ה"שיימינג" הינו כלי רב עוצמה, שניתן לעשות בו שימושים מגוונים, ואשר יכול לשמש גם למטרות ראויות. בשל עוצמתו של הכלי, והמסוכנות שלו, השימוש בו צריך להיעשות בזהירות רבה, באיזון ותוך אחריות רבה להשלכות. טענתי היא, כי בשל האיזון הנדרש יש לקבוע כי השימוש בכלי זה יוכל להיעשות רק על ידי ערכאה שיפוטית אשר בחנה היטב את נסיבות המקרה ואת ההשלכות האפשריות. מבנה העבודה יהיה: הצגת ההיבטים השליליים של התופעה, הצגת המטרות הראויות שניתן להשיג באמצעותה, ודעתי בקשר לאופן שבו יש לעשות שימוש בתופעה.
המונח "שיימינג" אפוף בניחוח שלילי ופסול. בעידן האינטרנטי, הפרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות זוכות לפרסום ולהד ציבורי רחב, ויכולות להיות להם השפעות משמעותיות בהיבטים רבים בחייו של מי שה"שיימינג" מופנה כנגדו. בשנים האחרונות היו לא מעט פרסומים על אנשים שהתאבדו בגלל "שיימינג"[1], והתופעה מוכרת ונחקרת בדיספלינות שונות, מהפן הפסיכולוגי, החברתי, וכדומה.
ברמה המשפטית, ההתמודדות עם השיימינג היא באמצעות דיני לשון הרע. בית המשפט פסק במספר הזדמנויות כי השיימינג לא יכול לחסות תחת חופש הביטוי[2].
