ניתוח ההיבטים השונים של שלטון החוק העולים מפסק הדין הוועד הציבורי נ' עיוניים:
ביה"מש העליון, בשבתו כבג"צ, בהרכב של 9 שופטים, דן האם היתרי החקירות לשב"כ הינן כדין. ההחלטה ניתנה בפסק דינו של הנשיא א' ברק, ודנה בשאלת חוקיות דרכי החקירה של השב"כ. אבצע ניתוח לפסה"ד בהקשרו לשלטון החוק לפי חלוקתו ל – 3 היבטים, כמאמרו של א' ברק:
היבט פורמאלי
העיקרון הפורמאלי הינו כחוקיות השלטון והשלטת החוק. אין ענייננו בתוכנו של החוק, אלא בצורך להשליט את החוק. המניע לכך הינו הסדר הציבורי. באופן כללי, נאמר כי יש לפעול לפי חוק או כי מתקיימת סנקציה. אותה סנקציה הינה נדרשת להתקיים כדי שיהא שלטון החוק. תפיסת המבט יכולה להיות כלפי הפרט, המדינה בכלל, והרשויות בפרט.
בפסק הדין מוצגות 2 סוגיות, האחת הינה טרם-מקרה, ועיקרן בקביעות מה ניתן לבצע בחקירה, והשנייה לאחר-מקרה, הזכות לטעון כי הנעשה היה כדין לפי סייג 'הצורך' (סעיף 34י לחוק העונשין) בזמן החקירה. הפרדה חשובה זו הינה גם הקו החוצץ בהכרעת פסק הדין. במבט על ההיבט הפורמאלי, וכן המהותי, נאמר בפסה"ד כי "עקרון שלטון החוק מחייב שפגיעה בזכויות אדם תעוגן בהוראת חוק המסמיכה את המינהל לכך". משתמע מכך כי על החוק להיות כתוב על מנת שיחול. מן הצד השני, מעלה פולר במאמרו את בעיית Vague Laws, המוצגת בדוגמא כי חוקי היסוד אינם חוקים ספציפים, וככאלו הינם ככתובים, אך בכלליות. מנקודה זו ניתן לגזור סמכות, בדומה לאמירה שהוצגה בועדת החקירה, האומרת כי הגם שהחוק לא הסמיך מפורשות, הרי נוכח הסמכויות שהוקנו לו הוא יכול לעשות כן.
