במסגרת העבודה אבקש לבחון את סוגיית פסק דין הניתן בפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. לפי סעיף זה, אם ניתנה הסכמת הצדדים רשאי בית המשפט לתת פסק דין בפשרה. פסק הדין יכול להינתן בקשר לכל המחלוקות שבין הצדדים, או רק בקשר למחלוקות מסוימות שהצדדים הסכימו להעביר אותם ל"מסלול" של פשרה.
לפסק דין בפשרה ישנם יתרונות רבים הן מבחינת הצדדים והן מבחינת בית המשפט. פסק דין הניתן בפשרה איננו חייב להתבסס על הדין המהותי והוא איננו כבול להסדרים הדיוניים/פרוצדוראליים. מבחינת הצדדים, פסק דין הניתן בפשרה חוסך מהצדדים את ההתמשכות של ההליך המשפטי, והם מקבלים פסק דין באופן מהיר. פסק דין הניתן בפשרה חוסך מהצדדים את הצורך מלהביא בפני בית המשפט ובפני הצד שכנגד את מלוא הראיות והעדויות שבידיהם. פסק דין הניתן בפשרה גם נותן לצדדים ביטחון בסופיותו של פסק הדין, מאחר וזכות הערעור על פסק הדין שניתן בפשרה היא מוגבלת ביחס לפסקי דין "רגילים". מבחינתו של בית המשפט, קיצור ההליכים בפסקי דין הניתנים בפשרה מקלים על העומס הרב המוטל על בית המשפט, ומפחית את מספר התיקים הממתינים להכרעה שיפוטית. טענה נוספת בקשר לפסקי דין הניתנים בפשרה היא, כי בפסק דין שאיננו כבול לדין המהותי ולהסדרים הפרוצדוראליים ניתן במקרים מסוימים להגיע לתוצאה צודקת וראויה יותר משהיה ניתן להגיע בפסק דין "רגיל" הכפוף לדין המהותי ולהסדרים הדיוניים.
מבוא
פסק דין בפשרה – עקרונות
ערעור על פסק דין שניתן בפשרה
השלכותיו של פסק הדין שניתן בפשרה על התדיינות עתידית
קביעת גבולותיו של פסק הדין
משפט משווה
היתרונות והחסרונות בפסק דין בפשרה
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
