1. האנגליפיקציה של המשפט הישראלי
האנגליפקציה של המשפט הישראלי פרושה הטמעה של אלמנטים של המשפט האנגלי במשפט של ארץ ישראל, ובמיוחד של ערכים ליברליים, כפי שהיו מקובלים במשפט האנגלי. תחילתו של התהליך הזה היא למעשה מיד לאחר כינונו של המנדט הבריטי בארץ ישראל, עם הקמתו של בית הספר "שיעורים למשפט" בירושלים ב-1921. שנה מאוחר יותר חוקק הממשל הבריטי את "סימן 46 לדבר המלך במועצתו" שקבע כי על בתי המשפט בארץ ישראל למלא חוסרים בחתום המשפט האזרחי באמצעות פניה להלכות המשפט המקובל באנגליה. הוראה זו בוטלה למעשה רק ב-1980.
2. המשפט כ"זר תרבותי"
כפי שציינו מקודם, לפי מאמרו של פרופסור מאוטנר הערכים הליברליים של מערכת המשפט שצמחה בישראל באו כתוצאה מההשפעה האנגלית החזקה על המערכת הזו, בתקופת המנדט וגם בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה. כלומר, לפי מאוטנר, הערכים הליברליים, ובעיקר הרעיון של תפקידו של המשפט בהגנה על זכויות, באו לישראל מהתרבות האנגלית. לפי מאוטנר, היו אומנם תחומים נוספים שבהם אפשר היה לראות הערצה לתרבות האנגלית, אבל בשום תחום היא לא זכתה לכזו השפעה. התרבות האנגלית היתה זרה לתרבותם של המהגרים היהודים שבאו לישראל כמעט כולם ממזרח אירופה ומארצות המזרח התיכון, ולכן גם המשפט שהושפע ממנה היה "זר תרבותי".
3. שחיקת הלגיטמיציה של בית המשפט העליון
פרופסור מאוטנר נותן ארבע תשובות שונות לשאלה כיצד שחק בית המשפט את הלגיטימציה שלו.
תשובה חשובה אחת היא שבית המשפט פתח את שעריו לעתירות בעייתיות בעקבות צמצומה של
דוקטרינת השפיטות. דוקטרינת השפיטות מספקת לבית המשפט מוצא במקרים של התנגשות אפשרית עם מוסדות המדינה. היא מאפשר לבית המשפט להחליט שלא להחליט, במקרים שבהם הפגיעה בזכויות אינה קשה מדי, על מנת שלא לצור מתיחות גדולה מדי ופגיעה בדימוי שלו בדעת הקהל.
