בעבודה אדון בסמכות השיפוט האוניברסלית ובהיקפה. סמכות השיפוט האוניברסלית מהווה חריג לכללי הסמכות הרגילים בפלילים, אשר קיימים בצורה זו או אחרת במרבית המדינות. כללי הסמכות הרגילים קובעים לרוב כי סמכות השיפוט הפלילית של המדינה מתבססת על אחת מהזיקות הבאות: הזיקה הטריטוריאלית (היינו שהעבירה בוצעה בשטח המדינה), הזיקה הפרסונאלית (היינו שהעבירה בוצעה על ידי אזרח המדינה או כנגד אזרח המדינה), והזיקה הפרוטקטיבית (היינו שהעבירה בוצעה כנגד אינטרסים חיוניים של המדינה). שלושת סוגי הסמכויות הללו מבוססים על זיקה בין העבירה שבוצעה לבין המדינה המעמידה לדין. סמכות השיפוט האוניברסלית היא חריג לכללים הללו, משום שהיא איננה דורשת שום זיקה בין העבירה לבין המדינה המעמידה לדין. על פי סמכות השיפוט האוניברסלית, מדינה יכולה להעמיד לדין אדם בגין ביצוע פשעים בינלאומיים חמורים מסוימים, גם אם אין בינה לבין העבירה או לבין הפושע כל זיקה. סמכות השיפוט האוניברסלית מבוססת על התפיסה כי ישנם סוגי פשעים מסוימים שמאיימים על שלום האנושות כולה, ופוגעים בכל המדינות, ולכן יש להעניק סמכות שיפוט לכל המדינות בקשר אליהם.
סמכות השיפוט האוניברסלית נקבעה גם בחוק הישראלי. היא נקבעה במספר דברי חקיקה העוסקים בעבירות ספציפיות, והיא נקבעה בצורה כללית בסעיף 16 לחוק העונשין[1]. לפי הסעיף, דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות חוץ אשר מדינת ישראל התחייבה באמנות בינלאומיות להעניש עליהן.
מבוא
סמכות השיפוט הפלילית
סמכות השיפוט האוניברסלית
התפתחותה של סמכות השיפוט האוניברסלית
סמכות השיפוט האוניברסלית בישראל
סמכות השיפוט האוניברסלית בפשעים נגד האנושות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
