נושא השבת הוא נושא שמלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה ומצוי בליבת הקונפליקט המלווה את יחסי הדתיים והחילוניים במדינה. נושא השבת עולה מפעם לפעם לדיון ציבורי ומשפטי בהקשרים שונים. ניתן למשל להצביע על שאלת קיומם של משחקי כדורגל בשבת, על שאלת פתיחת עסקים ומקומות בילוי בשבת, על שאלת העסקת עובדים בשבת, על שאלת הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, ועוד.
חרף העובדה שקונפליקט זה מתמשך כבר במשך עשרות בשנים, עד כה לא הוסדר נושא השבת בחקיקה מרכזית. אמנם ישנה התייחסות לכך שהשבת היא יום מנוחה לאומי בחקיקה ואף בחקיקת יסוד, אולם אין בנמצא חקיקה גורפת שבה נקבע מה משמעותה של השבת ועקרונות לגבי המותר והאסור במרחב הציבורי ביום השבת. ישנה חקיקה ספציפית העוסקת רק בסוגית העסקת עובדים בשבת, וסוגיית פתיחת עסקים בשבת מוסדרת באמצעות חקיקת עזר עירונית, אולם היבטים רבים הנוגעים לשבת, כמו גם עקרונות מנחים לעניין הפרשנות ואופן יישומה של החקיקה הקיימת, לא הוסדרו עד היום.
במסגרת העבודה אבקש להצביע על כך שהחוסר בעיגון עקרונות מנחים בחקיקה מוביל לחוסר וודאות בקשר למעמדה של השבת ואף לחוסר עקביות בהתייחסות ובפסיקות של בתי המשפט. אציג את הניסיונות שנעשו בעבר ליצור דבר חקיקה מרכזי ואת המגמות המסתמנות כיום, ואטען כי ישנו צורך חיוני בהסדרת העקרונות המנחים בחקיקה ראשית באופן שישים קץ לפולמוס ולוויכוח המלווה את נושא השבת במדינת ישראל.
מבוא
המצב הנורמטיבי
חקיקת השבת – דתית או סוציאלית?
האם ניתן לשקול שיקולים דתיים בחקיקה אזרחית
אמנת גביזון-מדן והצעת חוק השבת, תשע"ו-2016
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
