שאלת המחקר: האם התפתחותו של ייפוי הכוח המתמשך בישראל היא מספקת, או שיש לפתח אותו עוד יותר כדי שיתאים לתכליות שלו ולמגמה המקובלת בעולם?
בעבודה אבקש לבחון את הכלי של ייפוי כוח מתמשך ואת האופן שבו הוא עוגן בחוק הישראלי. הכלי של ייפוי כוח מתמשך נולד כדי לשמש כתחליף למוסד האפוטרופסות הוותיק, שכנגדו נמתחה ביקורת רבה ככל שחלפו השנים וככל שהשתנתה הגישה ביחס לאנשים עם מוגבלות. התפיסה המסורתית שרווחה בעבר הייתה כי אנשים עם מוגבלות הם אנשים הסובלים מלקות שבגינה הם אינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בעצמם ונדרש מינוי אפוטרופוס שיקבל את ההחלטות עבורם ושידאג לענייניהם כמי שיודע טוב יותר מהם מהי טובתם. גישה פטרנליסטית זאת עברה שינויים רבים, בעקבות שינוי היחס לאנשים עם מוגבלות ותפיסת המוגבלות כהבניה חברתית ולא כפגם סובייקטיבי, וכיום יש הכרה הולכת וגוברת בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ובצורך לפעול לשם שילובם בחברה. במסגרת כך גם הלכה וגברה הביקורת על מוסד האפוטרופסות שנתפס כפוגעני במיוחד לחירות ולאוטונומיה של החסוי, והחלו להתפתח תחליפים שמעניקים סיוע והנגשה של הכשירות המשפטית לאנשים המתקשים לממש את הכשירות המשפטית שלהם בעצמם. אחד הכלים הללו, שבו כאמור אתמקד, הוא הכלי של ייפוי כוח מתמשך, שבאמצעותו האדם מייפה את כוחו של אדם אחר שיוכל לפעול בשמו של הממנה לאחר שיהפוך לבלתי כשיר לקבלת החלטות, בכלל ענייניו או בעניינים מסוימים.
מבוא
שינויי התפיסות ביחס לאנשים עם מוגבלות
ייפוי כוח מתמשך
ההסדר הנורמטיבי
משפט משווה
האיזון בין רצון הממנה לבין טובתו
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
