לפני כשני עשורים נכנס לתוקף החוק שנועד למגר את תופעת ההטרדות המינית. בדומה לחוקים רבים בדין הפלילי, שמטרתן הייתה להשריש תפיסה חברתית שתתנער מתופעות בלתי רצויות, אף מטרתו של החוק הייתה, בין היתר, להעלות את רמת המודעות לחומרתה של ההטרדה המינית, בפרט בקרב גברים אשר חלקם הגדול לא היה מודע להשפעה שיש להטרדות מיניות בקרב ציבור הנשים.
במסגרת החוק, פורטו הפעולות האסורות אשר ייחשבו כהטרדה מינית. חלק מן הפעולות שנאסרו במפורש בחוק החדש, היו אסורות עוד בטרם חקיקתו של החוק, ועוגנו בחוקים אחרים. כך למשל ניתן למנות את האיסור על ביצוע מעשה מגונה הקיים בחוק העונשין[1], ואת האיסור על הטרדה מינית במקום העבודה אשר עוגן בהוראות חוק שונות הנוגעות לתחום יחסי העבודה. במסגרת החוק החדש נוספו פעולות נוספות, אשר ייחשבו אף הן כהטרדה מינית ואשר על פי החוק החדש ייחשבו כעבירה פלילית.
חרף חקיקתו של החוק, הצביעו מחקרים על כך שתופעת ההטרדות המיניות טרם פסה מן הארץ. ניתן היה לכאורה להניח כי נדרש פרק זמן ממושך יותר על מנת שהאיסורים הקבועים בחוק יחלחלו למודעות הציבור הרחב, אך מהמחקרים עולה עי תופעת ההטרדות המיניות עודנה קיימת אף במקרים אשר היו אסורים עובר לחקיקתו של החוק החדש, כמו למשל, הטרדה מינית בין מעסיק לעובדת, אשר כאמור לעיל הייתה אסורה מכוח חוקי העבודה. ההסבר לכך, כפי שבא לידי בספרות, הוא כי ההטרדה המינית נתפסת באופן שונה בקרב אנשים שונים, כאשר החלוקה המתבקשת הינה בין תפיסתם של הגברים לתפיסתן של הנשים.
מבוא
המסגרת הנורמטיבית
ההצדקה הנורמטיבית
הקושי העובדתי
עמדה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
