בעיקרון, הרוב הדרוש בתמ"א 38/2 הוא 100% מבעלי הדירות, אך ניתן להסתפק בהסכמה של 80% מבעלי הדירות ש-80% מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, ובמקרה שכזה ניתן למנות כונס נכסים עבור הסרבנים. סעיף 5א(א) לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), תשס"ח-2008 קובע: "ביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה הריסת בניין קיים והקמתו מחדש בהתאם לתכנית חיזוק, טעון החלטה מראש של כל בעלי הדירות; ואולם רשאי המפקח, אף אם לא התקבלה על כך החלטה מראש של כל בעלי הדירות בבית המשותף, לאשר את ביצוע העבודה, על פי תביעה של בעלי הדירות שבמועד הגשת התביעה היו בבעלותם ארבע חמישיות מהדירות בבית המשותף וארבע חמישיות מהרכוש המשותף היו צמודות לדירותיהם, ובלבד שנתן לכל בעל דירה בבית המשותף הזדמנות לטעון את טענותיו; בהחלטה כאמור ישקול המפקח, בין השאר, את הנסיבות המיוחדות שבהריסת דירתו של בעל דירה המתנגד לביצוע העבודה כאמור והשלכותיהן; הוראות סעיף 5(ב) ו-(ג) יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים". על פי הסעיף, ניתן לכפות את הפרויקט על הסרבנים בהתחשב בנסיבות המיוחדות שבהריסת דירתו של בעל דירה התנגד לביצוע העבודה. בפסה"ד בעניין רע"א 1002/14 דב שומרוני נ' אוהד קופמן, (פורסם בנבו, 09.07.14) נקבע כי כאשר מתבקש המפקח על המקרקעין לכפות פרויקט תמ"א 38 על המיעוט המסרב עליו לשקול בין היתר: האם יש טעם מוצדק להתנגדות; האם הפרויקט אמור להיטיב, מבחינה אובייקטיבית, עם כלל הדיירים; האם יש פגיעה מהותית בזכויות המיעוט המתנגד; האם ההחלטה על הפרויקט התקבלה בחוסר תום לב או בניגוד עניינים; האם יש תוכנית חלופית שיש בה יתרונות שאין בתוכנית הנוכחית; האם השוויון בין הדיירים נשמר.
