1. א. התובע יוכל להגיש את זכ"ד שכתב השוטר אזולאי בעת התפיסה כראיה לכמות הסם שנתפסה. הגשת זכ"ד כראיה כמוה כאמרת חוץ של עד, אשר תהא קבילה כראיה במשפט חרף הכלל הפוסל עדות מפי השמועה, וזאת לפי הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות (להלן: "הפקודה") במידה ומתן האמרה הוכח ונותן האמרה הינו עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו. בעניינינו, נתון כי השוטר אזולאי הינו עד במשפט וסביר להניח כי ניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו, ועל כן ניתן לקבל את אמרתו הכתובה כראיה. יצוין, כי על פי הוראת סעיף 10א(ד) לפקודה, לא ירשיע בית המשפט אדם על פי עדות זאת אלא אם כן יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה. המונח "חיזוק" הפרשת בפסיקה כתוספת ראייתית המאמתת את דבריו של העד בכל הנוגע לדברים המפלילים שהוא מוסר (ראה פסה"ד בעניין כהן), כגון ידיעת פרטים מוכמנים. ב. בנוסף, אף אם השוטר אזולאי איננו זוכר את כמות הסם שנתפסה, הרי שהוא יוכל להעיד על הכמות על בסיס מה שכתב בזכ"ד. לפי הוראת סעיף 9 לפקודה, עדות על אמרה שנאמרה בשעת ביצוע עבירה או בסמוך אליה, תהא קבילה אם האדם שנתן את האמרה הינו עד במשפט. כלל זה ידוע כ"רס גסטה" (ראה פסה"ד בעניין יעקובוביץ), והינו חריג אף הוא לכלל הפוסל עדות מפי השמועה.
2. לעניין הודאתו של שאולי, על פי הוראת סעיף 11 לפקודה, ככלל, ניתן להוכיח אמרתו של הנאשם במשטרה באמצעות עדותו של מי שבפניו ניתנה האמרה, ואם האמרה ניתנה בכתב ובחתימתו של הנאשם, ניתן להגישה כראיה אף באמצעות תצהירו של מי שהיה נוכח במעמד חתימת הנאשם על האמרה. אך יש לבחון את נסיבות מתן הודאתו של שאולי במשטרה, וזאת לאור דבריו של בית המשפט כי ההודאה נגבתה לאחר שהשוטרים נקטו באלימות פיזית כלפיו. על פי הוראת סעיף 12 לפקודה, עדות על אמרתו של הודאתו של הנאשם תהא קבילה רק במידה וניתנה עדות על נסיבות מתן ההודאה, ועל כך שניתנה מרצונו החופשי של הנאשם. יצוין, כי הדעה הרווחת בפסיקה בעבר הייתה, כי פסילת הודאה שלא ניתנה באופן חופשי ומרצון מבוססת על ההנחה שיש לפקפק באמתותה ובכנותה של ההודאה. אך בעקבות פסק הדין בעניין יששכרוב, נשתרש בפסיקה כי ראיה שהושגה שלא כדין ו/או מתוך שלילת זכויות היסוד של החשוד, לא תהא קבילה במשפט הפלילי, אף אם לא קיים ספק "אמיתי" באשר לכנותה של ההודאה, וזאת ככל וההודאה ניתנה בנסיבות בהן ההודאה לא ניתנה מרצונו החופשי של החשוד.
