מאפייני ממד הפנומנולוגי: המונח 'פנומנולוגיה', מקורו בכתביהם של הפילוסופים הפנומנולוגיים, גישה זו עוסקת בעיקרה בסוגיית המודעות של בני האדם. כלומר הפנומנולוגיה מציעה חיפוש טרנסצנדנטי אחר 'מהות' החוויה האנושית או לחילופי אחר המשמעות המרכזית היסודית של החוויה של בני אדם. למעשה הפונולוגיה חוקרת את ה'תופעה' והיא הדבר העיקרי שאותו חוקרים הפנומנולוגיים. הפנומנולוגיים משתמשים במונח 'תופעה' כמונח כללי כדי לתאר את ההבנה הממשית שיש למישהו אודות דברים ומאורעות אמיתיים שקיימים בעולם. הביטוי תופעה משמש ככינוי לאירוע, כפי שנחווה על ידי אנשים שחווים אותה באופן סובייקטיבי. כשלמעשה, תיאור 'תופעה, כולל תחומים , כגון: תפיסות, זיכרונות, דימויים, קוגניציות וכדומה.
העמדה הפנומנולוגית רואה את הפרט ואת עולמו כמובנים יחד ; מצד אחד הפרט נתפס כחסר קיום במידה ויהיה נפרד מהעולם, והעולם נתפס כחסר קיום במידה והיה נפרד מהאדם. על פי ההנחה הפנומנולוגית - בלי מודעות מראש ומכוונות תחילה אזי שדבר לא יכול להיעשות. הפנומנולוגיה גורסת בלתי אפשרי להשיג דבר מבלי להיות מודעים אליו. אף שלעתים אנו עושים דברים במקרה, אך אנו לא יודעים על כך עד שאנו מודעים לכך . על כן, החוקר לא מחפש את הקיום האובייקטיבי האמפירי של האובייקט, אלא את הנוכחות הפנומנולוגית של אותו אובייקט. המציאות של האובייקט נתפסת אך ורק מתוך המשמעות של חוויית הפרט על כן, גם כשהאובייקט המדובר מבוסס על משהו אמיתי, מכל מקום בניתוח הפסיכולוגי שזהו האובייקט שאליו מתכוונים הוא שונה לחלוטין.
