בעבודה זו אעסוק במאיר ויזלטיר וביצירתו, כאדם וכמשורר. אבחן את קורות חייו בשנותיו הראשונות ואראה כיצד השפיעו על בחירותיו הפואטיות, כמהגר וניצול מלחמה, ולאחר מכן כישראלי בעל אמירה פוליטית-מוסרית מתריסה.
שירתו של ויזלטיר מאופיינת בסממנים של זרות וניכור, המובעים תדיר דרך התרחשויות עירוניות. הוא מלא אזכורים היסטוריים, אשר רק מבליטים את מקומו הכפול, כישראלי וכיליד אירופה. כל אזכור אורבני מלווה גם באזכורי טבע, כגון חיות ותיאורי נוף, אשר רק מבליטים את הניגודיות המתקיימת בשיריו. ויזלטיר חי מרבית חייו בעיר תל אביב, ושיריו מאופיינים באוירה אורבנית מאד.
חוקרי ספרות הכותבים על וילזטיר, חוזרים ומזכירים את הניכור המתריס המאפיין את שירתו, ביחוד את שירתו המוקדמת. לויזלטיר שפה פואטית משלו, אשר הפכה לסימן היכר, דרכה הוא מעביר תחושות יאוש, חוסר טעם, הסתייגות, התבדלות, צורך להשתחרר מריבונות, אם זו ריבונות פוליטית ואם זו אהבת גבר לאישה.
אזכורים היסטוריים מלווים את שיריו, כאדם משכיל ודובר שפות, אשר עסק גם בתרגום יצירות קלאסיות לעברית. העושר התרבותי הנובע מהשכלתו ומנדודיו, בא לידי ביטוי באיפיון הישראלי של שיריו דרך אזכור כל מה שאינו ישראלי - צריחי כנסיות, מזג אויר גשום, ערים אירופאיות, אזכורי מלחמות ואזכורי דת.
מאיר ויזלטיר הוא משורר ומתרגם ישראלי, יליד 1941. הוא נולד במוסקבה שבברית המועצות. בעיצומה של מלחמת העולם השניה נהרג אביו, שהיה חיל בצבא האדום, והמשפחה עברה לנובוסיבירסק שבדרום מערב סיביר. בהיותו ילד בן ארבע, אמו של מאיר נאסרה על ידי השלטון הקומוניסטי.
מבוא
ביוגרפיה ורקע תיאורטי
תחושת ניכור וזרות בשירים
אורבניות
אזכורים היסטוריים
ישראליות והיעדרה
סיכום
מקורות
