בעבודתי בחרתי לנתח את שירו המרגש של שחר מריו מרדכי "חורף בהיר".
השיר שבחרתי לנתח מדבר על אדם בתהליך ובתוך התהליך מוצגת הדיכוטומיה בין השלווה, האדישות וחוסר הציפייה שמלווה את הדרך אל מול רגע השיא שמעורר סערה. השיר שמתאר את דרכו לקראת סערת רגשות עזה, בשקט שלפני הסערה אותה חווה באופן לא צפוי וללא הכנה מוקדמת, בעקבות מפגש עם אדם אחר, בבניין המוכר לו מכבר, בלילה חורפי, בהיר.
סערת הרגשות באה בעקבות גילוי חדש אותו השיג הדובר בעת המפגש שבו הכיר וחש בזוהר נשמתו של אותו אדם שהאיר לו לראשונה בחייו. יכולת ראיה זו נמנעה ממנו עד אותו מפגש בלילה החורפי המתואר בשיר. השיר הינו תיאור ותגובה לאותו הגילוי, אך הגילוי עצמו אינו מפורט לנו, רק הדיכוטומיה בין שני המצבים, שדוחפת לנסות להבין את מהותו של האירוע ומובילה בכך למצב של ריבוי פרשנויות- מה קרה שם ובאיזה אופן זה השפיע.
בשיר "חורף בהיר" של שחר מריו מרדכי רואים כיצד הקפיד המחבר לשמור על תזמור צלילי לאורך כל השיר. המחבר משתמש בדימוי ובמטאפורה בכדי לבטא את מצבו הרגשי. המצלול תורם לריתמוס ולתחושת הנסיעה לקראת ההארה הגדולה בעקבות המפגש המתואר בסוף. החוויה מאותו מפגש מתוארת במטאפורה של ברכת הנס.
הנסיעה של המחבר לאותו המפגש, מהרגע בו יצא את ביתו ועד לרגע בו הגיע לבניין המוכר מהכתובת היא נסיעה שאננה, אינה מודעת והשיר כולו, שאננות שמתוארת לאורך כל השיר, כמצב רדום אל מול ההתפקחות הבאה בעקבות המפגש העצמתי והמסעיר.
