קריאה פמיניסטית לאור שני רומנים:
סוזנה הבוכיה/ אלונה קמחי,
ודברים שקורים בשומקום/ מיכל פיטובסקי
לפני שנבחן את היחסים הרלוונטיים לשני הרומנים בהם נתמקד, נבחין בשני תהליכים תיאורטיים מרכזיים: תהליך ההתקבלות של הטקסט בקרב הקוראים, והפרשנות שלהם בנוגע אליו. כאשר מדובר במחקר, כמו במקרה שלנו, מתחולל גם תהליך נוסף, אותו מתארת שולמית לב-אלג'ם במאמרה "אימהות ובנות- העלילה האסורה", בסופו מציבים החוקרים מטא-טקסט, המספר בשפה אקדמית את הטקסט אותו קראו. במידה והחוקר או החוקרת הם בעלי תודעה פמיניסטית, ובנוסף לכך הטקסט נכתב גם על-ידי סופרת בעלת תודעה שזאת- החיבור כאן הוא כפול, מה שמכונה "קריאה נשית מוגברת". [1]
לב-אלג'ם נעזרת בחוקרת אורלי לובין, בכדי לתאר את המונח "קריאה נשית מוגברת" כ"דיאלוג פנימי של קשר ורציפות בין הקוראת לכותבת."[2] אמנם ניתן לומר כי בכל קריאה יש דיאלוג כלשהו בין הקוראים לבין הטקסט, אך כאשר הקריאה נעשה בידי חוקרת (כאן לב-אלג'ם קוראת לזה "חוקרת מודעת"), שקוראת טקסט של "סופרת מודעת", התהליך הוא בלתי נמנע. [3]
ברומן הראשון, 'דברים שקורים באמצע שומקום' מאת מיכל פיטובסקי (ילידת 1984), אותו ננתח בעין ביקורתית ופמיניסטית, ומזוויות שונות, מלבד גיבורה-ילדה כבת 14, ניצבת אם חד-הורית גרושה, שבעלה לשעבר נעלם ביום בהיר אחד עם שניים מילדיהם המשותפים.
