המיתוס מן העולם העתיק למודרני- עבודה מסכמת סוף סמסטר
"האמן ומרגריטה" (1967) מאת מיכאיל בולגקוב
האמן ומרגריטה" נכתב בין השנים 1928 ל1940 ויצא לאור בשנת 1967, לאחר מותו של בולגקוב. רומן קנוני זה מתרחש בשני מישורי התרחשות מקבילים: האחד מספר על ביקורו של השטן, הקרוי וולנד ופמלייתו המורכבת מאיש דמוי חתול הקרוי "בהמות", איש ארוך במעיל משובץ ומשקפי מצבא הקרוי קורובייב או "פגוט", איש נמוך ואדמוני עם ניב בולט בשם עזאזלו ומכשפה יפהפייה ועירומה בשם הלה. הפמליה מתמקמת בביתו של ברליוז, עורך ספרותי הנדרס על ידי חשמלית בתחילת הרומן. השטן ופמלייתו גורמים למהומות רבות במוסקבה בהצגת תיאטרון שהם מעלים ובביקוריהם אצל דמויות שונות וכן בנשף אותו מארח השטן. לסיפור ביקורם של השטן ופמלייתו במוסקבה מתחברים שני סיפורים נוספים, האחד מתרחש באותו מישור התרחשות והוא סיפורם של האמן ומרגריטה, כאשר בליבית, משורר צעיר הפוגש בשטן מגיע אל בית משוגעים שם הוא פוגש באמן המספר לו את סיפור אהבתו למרגריטה ואת סיום מערכת היחסים שלהם כתוצאה מאי הצלחתו של רומן שכתב אודות ישו ופונטיוס פילאטוס. ואכן, מישור ההתרחשות השני נודע לרומן זה אותו כתב האמן, ואותו כותב גם בליבית- הרומן המספר את סיפורו של ישו המוצא להורג על ידי פונטיוס פילאטוס החש חרטה רבה בגין מעשה זה. הרומן נע בין צירי ההתרחשות של אירועים שונים אלה בזמן ובמקום, במעברים היוצרים הקבלה בין העולמות
רומן זה, הינו סאטירה חברתית נוקבת והוא רווי בהומור דרכו מבקר בולגקוב תופעות חברתיות שונות במוסקבה הסובייטית של שנים אלו בה שרר משטר טוטליטרי אותו מבקר בולגקוב ככזה שיצר מציאות מעוותת, שלא מן הנמנע שהשטן יבקר בה[1]. הרומן נולד כתגובה לתעמולה האנטי דתית משולחת הרסן שהתחוללה ברוסיה באמצע שנות העשרים וקוממה את בולגקוב, ובה לקחו גם היהודים חלק נכבד כמה שהתפרש כקשר נגד הנצרות. קריקסונוב[2] מתאר כיצד בשנים אלה הרסו את הכנסיות והתחושה הייתה שהזמן קרב לבואו של האנטי-כריסטוס- השטן. טקסט דתי- דת של חופש המחשבה והיצירה.
