"אדיפוס המלך" (יוונית: Oι̉δίπoυς τύραννoς, אוֹידיפוס הטיראן) היא אחת היצירות הספרות הכי חשובות בכל הזמנים. היא זכתה לעדים ציבורים ולפרשנויות רבות בתקופתה ועד ימינו. היצירה הייתה למקור בלתי נלהה להתעניינות אינטלקטואלית גם בעידן המודרני. פרויד העניק ליצירה מוניטין נוסף בסוף המאה ה-19, כששאל את שמו של אדיפוס כדי לאפיין את התסביך הנושא את שמו. אך גם סופרים, מוסיקאים ופילוסופים גדולים הושפעו רבות מהטרגדיה של סופוקלס, המעוררת תמיד תהיות ועניין אינטלקטואלי רב (Knox, 2007; Hall, 2009; Nikolarea, 1994 ).
המחזה נכתב לפני יותר מאלפיים שנה בידי אחד הטרגיקונים (tragedians) המפורסמים של העת העתיקה: סופוקלס (496 – 406 לפנה"ס בקרוב)[1]. הוא נולד בקרב משפחה עמידה בכפר באזור אטיקה, קרוב לאתונה של היום. הוא בלט כמחבר מחזאות וטרגדיות, ובגיל 27 זכה בתחרות הדרמה בחג דיוניסוס במסגרת הדיוניסיה העירונית באתונה. הוא חזר וזכה עשרות פעמים במקומות הראשון או השני באותן תחרויות, מה שמלמד על הפופולריות שלו בתקופתו. אריסטו טען שהוא גדול המחזאים של התיאטרון היווני. כמקובל לבני מעמדו, הוא התחנך באומנויות לחמיה, באומנויות ובמוסיקה. הוא היה איש ציבור נבחר ושימש כמפקד צבאי וכשר האוצר. ידוע שסופוקלס חיבר עשרות מחזות, אך רק מעטות שרדו. בין אלו נמצאים שלושת "הטרגדיות תֶּבֵּיות" (Theban plays) שכן דמות הגיבורים הנם ילדי העיר תֶּבֵּי: "אנטיגונה" (442 לפנה"ס), "אדיפוס המלך" (420 לפנה"ס) ו" אדיפוס בקולונוס" (401 לפנה"ס).
מבוא
סִינוֹפְּסִיס של המחזה
מבנה היצירה
גרסאות בעברית
פרק 1: האם האדם (יכול להיות) אחראי למעשיו?
פרק 2: האם המחזה הנו מַרְאָה של החברה היוונית הקלאסית?
פרק 3: ההנגדה בין פרטי לציבורי
סיכום
מקורות
