מטאפורה היא השאלה של תכונות סמנטיות משדה סמנטי מסוים, ושימוש בהן במטרה לאפיין פריט משדה סמנטי אחר. לפי הגישה הפילוסופית המסורתית, המטאפורות מהוות כלי פואטי, אשר נעשה בו שימוש בשפה הפיגורטיבית, כדי לייצר השפעות פואטיות. במחקרים עדכניים מהעשורים האחרונים עולה כי מטאפורות אינן נחלתן של השפה הפיגורטיבית בלבד. מאחר והפוטנציאל של האדם לבטא חוויות באמצעות השפה הוא בלתי מוגבל, ולצד העובדה כי הלקסיקון של כל שפה מוגבל, הכוח של שימוש במטאפורות ככלי לייצוג סיטואציות שונות בשפה הוא עצום. ואכן, מחקרים מעשרות השנים האחרונות, מציגים כי קיים שימוש במטאפורות גם בשפה היום-יומית, במחשבות ובפעולות. בנוסף, נעשה שימוש במטאפורות גם בתחומים שאינם שפתיים, כגון – מתמטיקה, אמנות ויזואלית, גרפיקה, מוזיקה וג'סטות (Meir & Cohen, 2018).
Lakof & Johnson (1980) סיווגו את המטאפורות למספר סוגים. ראשית, החוקרים ביצעו הבחנה בין מטאפורה ליטראלית למטאפורה פיגורטיבית. המטאפורה הליטראלית הינה מטאפורה אשר שגורה בשפה, עד לכדי כך שהפכה לביטוי מילולי כשלעצמה, כמו למשל "ראש ההר". מטאפורות אלו נחשבו בעבר מטאפורות פיגורטיביות, כלומר – מטאפורות בעלות משמעות חדשה, שאינה שגורה בשפה, ו"נשחקו" עם השנים. שנית, התייחסו החוקרים לקטגוריה הנקראת "מטאפורות עומק", אשר מחולקת לשלושה סוגי מטאפורות: (1) מטאפורת אוריינטציה – מטאפורה אשר קושרת בין נושא מסוים לכיווניות ("נפלה עטרת ראשינו") (2) מטאפורה אונטולוגית – הבלטת תכונות של ישויות קיימות עבור נושא אחר ("העורך דין שלי הוא כריש") (3) מטאפורה מבנית – העברה של תכונות מתחום מסוים אל תחום אחר ("האהבה היא נדר שהופר").
