The Idea of Literature
מבוא
המאמר הוא נסיון להגדיר מהי ספרות "יפה", לעומת ספרות מקצועית וכדומה. ליתר דיוק, השאלה היא לאו דווקא מהי ספרות יפה (השאלה הזאת מקבלת תשובה קצרה מיד בתחילת המאמר), אלא יותר נכון מה הטעם בה, או מה הסיבה לקיומה. השאלה שיותר מעניינת את מחבר המאמר היא מדוע בעצם אנחנו קוראים ספרות יפה. הגישה שלו היא מאד אנליטית, כלומר במסורת של הפילוסופיה האנליטית, משתי בחינות. ראשית, כל הטיעונים במאמר הם מהסוג שמקובל בפילוסופיה אנליטית – בחינה של מושגים (לדוגמא, למה אנחנו מתכוונים שאנחנו אומרים שאנחנו "שקועים" בספר), ניסויי מחשבה (האם אנחנו יכולים לדמיין מצב שבו אני שקוע בספר שאין לו ערך אסתטי) וכדומה. שנית, הטיעון המרכזי של המאמר הוא למעשה אבולוציוני, כלומר תואם את תפישת העולם המדעית של ימינו ואת הנטיה להסברים שקשורים לביולוגיה של האדם. זה לא הסבר שמדבר על רוח האדם, הנשגבות של היצירה האומנותית, דחף המוות שמביא אותנו לעסוק במוות וכדומה. המאמר לא טוען שאין דברים כאלה ושאין טעם לדבר על דברים כאלה. הוא כן מכיר בחשיבות של שאלות "רוחניות" יותר, ולא מנסה לטעון שכל מה שאפשר לדבר עליו זה רק מה שאפשר להוכיח מדעית. אבל הוא כן מנסה להציב הסבר שהוא בעיקרו של דבר תועלתני – הטעם בספרות הוא שהיא מביאה לנו תועלת – והוא עושה זאת על ידי ניתוח אנליטי.
מבנה המאמר
השלב הראשון הוא הגדרה של ספרות יפה - ספרות יפה היא כל יצירה לשונית (לעומת יצירה ויזואלית, קולית וכדומה) שיש לה ערך אסתטי. בהגדרה זו נכנסים גם יצירות שהן סיפוריות (נראטיביות), ושבהן ההתרחשויות כולן מוצגות באמצעות תיאור מילולי, וגם יצירות שהן דרמטיות (כמו מחזות) ושבהן ההתרחשויות עשויות להיות מוצגות חזותית.
