התובנה הפילוסופית שואלת לגבי המשמעות והתכלית הטמונה בבחירותיו של אדם, מלמדת אותו דרך מעמיקה ופרובוקטיבית של הסתכלות על העולם, מדרבנת אותו להכרעות מתוך התבוננות, שיקול ומחשבה, מאירה לפניו את ריבוי הדרכים ומעשירה את שיקוליו לגבי בחירתו באחת מהן. כך, עיצובו של הסיפור האישי של האדם הוא מבחינות רבות פילוסופיה פעילה ולא רק פסיכולוגיה הלכה למעשה, המתממשת באורחות החיים. העיסוק הפילוסופי בסיפור האישי הוא קודם כל חקר העולם הפנימי שלו, התמודדות עם סוגיות היסוד של קיומו וחשיבה על דרכיו.[1] מעבר לכך, הספרות בכללותה, היא בעלת כוח להוביל אותנו לסוג של אמת על חיינו, כלומר גם היא מאפשרת לאדם להגיע לידיעה מסוימת על עולמו והתנהגותו של אדם.
אם נמקד את הדיון ונרצה להתייחס, למשל, לתחושות של אדם במצב של סבל ודיכאון הנובעים מייאוש, הרי שהידיעה הפילוסופית וגם ההבנה הספרותית עשויות שתיהן להוביל לידע עמוק יותר לגבי הסיבה וההתמודדות של אדם מצב כזה. דיון פילוסופי לרוב יעסוק במקור של התחושה וממה היא נובעת. דיון ספרותי יציג את האדם ואת הסביבה שלו וכן את התהליכים שהוא עובר המשקפים את התחושות שהובילו לייאוש זה. במילים אחרות, דרך היצירה או דרך הסיפור והתהליכים בו ניתן לבצע עבודה פילוסופית על מנת להסביר את מקור התחושה – הסיבה בגינה אדם מיואש והתנהגותו במצב כזה.
מכאן כי השאלה המרכזית שניתן להציע היא: כיצד, בכל זאת, משפיעה ידיעה/הבנה ספרותית על התנהגות אנושית של הפרט בתנאי ייאוש?
מבוא
פרק 1: הידיעה הפילוסופית על פי קירקגור
פרק 2: ידיעה ספרותית
פרק 3: דיון – השפעת הידיעה הספרותית על הפרט בתנאי ייאוש
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
