הסוגיה על מעמד השפה הערבית המדוברת בערים מעורבות בישראל, שתדון להלן, הינה חלק בלתי נפרד מהתפתחות הזהות הלאומית של ערביי מדינת ישראל בעשורים האחרונים, נוכח שינויים שחלו, וחלים בקרב חברה זו, ואשר חלקם נובע מסך השינויים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים שחלו על כלל אזרחי מדינת ישראל, ערבים ויהודים כאחד.
בנוסף, יש לסוגיה זו משמעות תרבותית אוניברסאלית: כיצד מדוע ובאיזה נושאים במיוחד, מתפתחת שפה: מתי מתחדשת מילה ואיך? מתי נעשה שימוש במילה השאולה המשפות אחרות והאם המילה הזו מקבלת מבנה המתאים לכללי הדקדוק של השפה המאמצת אותה? וכיצד משפיע התהליך הזה בישראל, על השפה הערבית המדוברת במיוחד, בצד השפה הערבית הספרותית.
מאפיין הַדִּיגְלוֹסְיָה של השפה הערבית
בשפה הערבית מתקיים ייחוד שאיננו תדיר והיום כמעט ולא קיים בעולם, והוא הדיגלוסיה, מושג שמשמעותי המילולית הנה: "שפה כפולה". כלומר: בצד שפה ספרותית שבה כותבים קיימת שפה נוספת שבה מדברים בעיקר; וזו בצד זו מתקיימות שתי שפות בעלות מעמד שווה. השפה הערבית המדוברת איננה שפה דבורה או עגה של השפה המכונה "הספרותית". זוהי שפה בפני עצמה, אשר מתאפיינת אמנם בניבים (דיאלקטים) שונים על פי אזור גיאוגרפי, אך יש לה חיות וקיום משל עצמה ונוצרות בה עד היום יצירות ספרותיות, בצד היצירה העממית, והיא איננה נחותה לשפה הספרותית. ואילו השפה הספרותית הערבית, אשר משמשת לכתיבת טקסטים שונים ומגוונים, משמשת גם לדיבור, על פי ההקשר והמצב, ועל פי השכלתו של הדובר.
מבוא
מאפיין הַדִּיגְלוֹסְיָה של השפה הערבית
השפעות שפות זרות על הערבית במזרח התיכון לאורך השנים
מטרת הסקירה הספרותית
סקירת ספרות
סיכום
מקורות
