1.תאוריית פעולת הדיבור
מבע לשוני אינו מתקיים בחלל ריק אל בתוך הקשר מסוים ובנסיבות מסוימות וחשוב להבחין בין משמעות המשפט, לפי הדקדוק הלשוני הנבחר על ידי הדובר, לבין כוונתו הלכה למעשה (צרפתי, 1983, 22). הדיבור משמש אמצעי להבעה ולביטוי עצמי, להתמודדות עם העולם, לפיתוח גישה ביקורתית כלפי המציאות, לרכישת ידע, להידברות ולניהול חיים בצוותא. התנסויות אלה מזמנות מפגש עם תרבויות וקהיליות שיח שונות בחברה רב- תרבותית ורב-לשונית. פעולות דיבור הן מבעים לשוניים המובנים בתוך הקשרן, כחלק מן השיח השלם .למעשה פעולת דיבור כשמה כן היא: פעולה שהדיבור מבצע. פעולות הדיבור, מלבד היותן חלק חשוב בשפה מבחינת היבט התוכן, קשורות גם להיבט הלשון ויש להן תפקיד חשוב בהיבט התקשורתי של לימוד השפה המייצגת ומשמשת את התרבות הישראלית (מוצ'ניק, 2014, 129).
מחקרים מראים לאורך כל הדרך כי כללי הדיבור נקבעים על לבסיס תרבות ומשתנים בהתאם לכך (Blum-Kulka & Olshtain, 1984, 235). כאשר למעשה הבדלי תרבות הבאים לידי ביטוי בשפה עלולים לגרום רעשים רבים באסטרטגיות ההבנה בשיח (מוצ'ניק, 2002, 139). מיומנות תקשורתית מותנה ביותר מאשר כללי השפה, הדקדוק והפונולוגיה של השפה אלא גם בכללים הסוציו-תרבותיים של שימוש בדיבור מתאים ולעיתים קרובות הם בעלי משמעות חברתית ועל כן על הדובר להיות בעל ידע סוציו-תרבותי שלל מקור השפה (Blum-Kulka & Olshtain, 1984, 236). תכונות של הקשר חברתי, כמו מרחק ועוצמה בין בני שיח, מקיימים תפקיד משמעותי בבחירת האסטרטגיות בפעולת הדיבור בכל התרבויות, וניתן להעריך אותן באופן שונה בין תרבות אחת לאחרת (Blum-Kulka & Olshtain, 1984, 237).
