הים התיכון משך אליו התעניינות מחקרית ארכיאולוגית זה מכבר, שכן נפגשו בו נתיבי ספנות כעדות להתפתחותו של הסחר הבינלאומי בין מצריים, סוריה, אסיה הקטנה והאיים האיגאיים בימי קדם (לינדר, 1971). ביובל האחרון, נערכים מחקרים ארכיאולוגיים תת-ימיים וחופיים רבים. מהמחקרים עולים ממצאים מגוונים אודות שרידים של ישובים, נמלים, מעגנים ומתקני חוף שונים לצד שרידים של כלי שיט ומטענים של ספינות עתיקות (גלילי, 2009). תחום הארכיאולוגיה התת ימית שפרץ בתור תת תחום של ארכיאולוגיה, נמצא בהשתנות מתמדת ומתפתח יחד עם שיטות מחקר שונות ושילובו של ידע מתחומים אחרים כגון: גיאולוגיה, גיאומורפולוגיה, סדימנטולוגיה, ביולוגיה ואקולוגיה.
הממצאים הארכיאולוגיים הימיים הם חלק חשוב מהארכיאולוגיה בארץ ישראל, ומספקים מידע בעל משמעות רבה על התרבות הימית החומרית וההבנה של יחסי כוחות אזוריים, מסחר, וחיי היומיום של הספנים הקדומים. ואמנם ענף מחקרי זה התפתח רבות בשנים האחרונות, עדיין נותרו סוגיות ארכיאולוגיות והיסטוריות שטרם קיבלו מענה. התפתחויות בתחום זה מאפשרות גילויים חדשים המשמשים כמקורות מידע ייחודיים או כעדות המסייעת להבנה של התהליכים ההיסטוריים והפעילויות האנושיות שהתרחשו באתרים השונים. עבודה זו תדון באספקטים השונים של תחום הארכיאולוגיה התת ימית, ובטכניקות המשמשות למחקר בסביבה הימית. בעזרת בחינה של מחקרי עבר בתחום ומחקרים עדכניים, אנסה לעמוד על התהליך שהתרחש בהתפתחות תחום מחקר זה. בפרק הראשון, אסקור את ראשיתה של הארכיאולוגיה התת ימית ואת הגורמים שהובילו להתפתחויות בדסצפלינה זו.
