ספר דברים, ועמו ספר התורה כולו, מסתיים בסיפור מיתתו של משה רבנו, ומיסודות אמונתנו שהתורה ניתנה לישראל בשלמותה על ידי משה. אמונה יסודית מוזכרת בפשטות במשנה: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ..." (אבות א', א'), ובצורה מפורשת יותר: "תניא אידך: 'כי דבר ה' בזה', זה האומר 'אין תורה מן השמים' ואפילו אמר 'כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה, שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו', זהו 'כי דבר ה' בזה' " (סנהדרין צ"ט ע"א).
בספרי הנביאים והכתובים קרוי ספר התורה ארבע עשרה פעמים 'תורת משה', שכן תורת ה' היא התורה שניתנה על ידי משה רבנו, ולא על ידי שום נביא אחר, "שכל התורה המצויה עתה בידנו היא הנתונה למשה רבנו עליו השלום"[1]. סיום חייו של משה, סיום שליחותו הנבואית, משמעם בהכרח הוא חתימת ספר התורה.
הקושי העולה מן הדברים: אִם משה רבנו נתן את התורה שבכתב לישראל, כיצד יתכן שתיאור מיתתו יהיה כתוב בה? הרי תיאור עובדה זו, וקורות עם ישראל, אמורים להיות מאוחרים לתורה שניתנה על ידו? חז"ל העלו שאלה זו בדגש ובעיקר על פסוק ה', ''וַיָּמָת שָׁם משֶׁה", משום שבפסוק זה השאלה נוקבת. ומכיוון שמפסוק זה ועד לסיום התורה ישנם שמונה פסוקים, נוצר מטבע הלשון "שמונה פסוקים שבתורה" ביחס לקבוצת הפסוקים האלו, בדברי חז"ל[2].
מבוא
פרק א' - הדילמה מתוך המדרש והברייתא
א.1 - שיטת ר' יהודה או ר' נחמיה בברייתא
א.2 - כתיבת הפסוקים לשיטת ראב"ע
פרק ב' - שיטת ר' שמעון בברייתא ור' מאיר בספרי
ב.1 - הדיון בשיטת ר' שמעון
ב.2 - כתיבת הפסוקים לשיטת הרמב"ן
ב.3 - כתיבת הפסוקים לשיטת האברבנאל
פרק ג' - תורה ומצווה
ג.1 - הסבר זה, שמשה לא כתב את כל התורה, מנוגד לדברי חז"ל?
ג.2 - כתיבת הפסוקים לשיטת הצפנת פענח
סיכום ביניים
פרק ד' - פירוש המילה 'דמע' בתשובת רבי שמעון בראשונים
פרק ה' - פירוש המילה 'דמע' בתשובת רבי שמעון באחרונים
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים
