ייצוג האוכל וביטוייו ב"שיר השירים"
"שיר השירים" הינו המגילה הראשונה בקובץ חמש המגילות בחלק ה"כתובים" שבתנ"ך, וכתיבתה מיוחסת למלך שלמה (Weems, 1998). המגילה הינה סדרה של שירי אהבה בין גבר לאישה ובכך נבדלת משאר ספרי המקרא. השירים עשירים בתיאורים של יופיו של הטבע ושל האוהבים המביעים את תשוקתם העזה זה כלפי זו. במסורת חז"ל, נהוג לקרוא טקסט זה קריאה אלגורית ולפרשו כמשל ליחסי עם ישראל עם אלוהים. הפרשנויות המיסטיות של טקסט זה הדירו שינה מעיניהן של שלוש המסורות המונותאיסטיות: היהודית, הנוצרית והמוסלמית, ורבות כבר נכתב בנושאים אלה. אך גם אם מניחים למסתורין שבטקסט, הוא רווי בסימבוליקה אירוטית עליה אנסה לעמוד בעבודה זו. כמו כן, אדון בייצוגי המזון המופיעים ב"שיר השירים", במטאפורות שהם מביעים ובמשמעותם, ואבחן כיצד מתקשר האוכל למיניות בטקסט ציורי ומכונן זה.
לאורכה של מגילת שיר השירים ישנם אזכורים מרובים לאכילה ולשתייה, כמו גם למזונות מסוימים: יין, תפוחים, תאנים, תמרים, רימונים, פירות מתוקים, שמנים ותבלינים שונים. כאשר עוקבים אחרי עלילתו של "שיר השירים" כפשוטו, ניתן לראות את הנער הקוטף פרחים בגינתו, חורש את שדהו, שותה מן המזרקה ואוכל בהנאה מרובה מפירות הכרמים שלו, ואילו הנערה יושבת תחת עץ התפוחים ומגישה מיץ רימונים. אף אחת מפעילויות אלה אינה משמעותית לכשעצמה, אך כאשר קוראים את "שיר השירים" במשמעותו האירוטית, אותם ביטויים על פירות שונים ותבלינים, שדות וגנים, מקבלים משמעות סימבולית עשירה.
